הקמה וניהול חברה – מה לא לעשות, כדי לצמצם סכסוכים בין בעלי מניות

הקמת חברה מחייבת הסדרה משפטית מדויקת מראש של מנגנוני ניהול, חלוקת רווחים ואופן קבלת החלטות כדי למנוע סכסוכים ארוכים בין בעלי המניות. הימנעות מתכנון יסודי ושימוש בהסדרים גנריים חושפים את החברה לשיתוק תפעולי, פגיעה ביכולת גיוס הון וסיכונים משפטיים אישיים למייסדים.

שוויון מוחלט בהחזקות והיעדר מנגנון פתרון מחלוקות

נניח שאתם שני שותפים להקמת החברה. אתם רוצים "לצאת בסדר" עם השותף השני, וקובעים ביניכם שכל אחד מקבל בדיוק חמישים אחוז מהמניות בחברה. לכאורה, מבנה שליטה מאוזן. אולם בפועל המציאות העסקית מזמנת חילוקי דעות אסטרטגיים וניהוליים שמובילים למבוי סתום, כאשר אין צד שהוא בעל רוב לקבל החלטה במצב של מחלוקת. כאשר אין מנגנון לפתרון, המחלוקת הזאת יכולה להביא לפגיעה עסקית ולפירוק החברה.

לכן, בשלב תכנון מבנה השליטה, יש להגדיר מראש מנגנוני היפרדות ברורים כדי למנוע תרחיש של שיתוק פעילות. מנגנון במבי הוא כלי משפטי נפוץ המאפשר לאחד השותפים להציע לרכוש את מניותיו של השותף השני במחיר מסוים, כאשר לשותף הניצע עומדת הזכות לרכוש את מניות המציע באותו המחיר בדיוק. מנגנון זה מתמרץ את הצדדים להציע מחיר הוגן וריאלי ומאפשר פירוק של השותפות בצורה מסודרת. כמו כן, כדאי לנסח מנגנוני שובר שוויון נוספים בהתאם לאופי הפעילות כדי למנוע הגעה למבוי סתום מלכתחילה.

הקצאת מניות מיידית ללא מנגנון הבשלה

נניח שכמה צדדים מקימים חברה, ומהר מאוד, אחד מהצדדים מחליט שלא מתאים לו והוא עוזב. אם כל אחד מהמייסדים קיבל את מלוא המניות האפשריות ללא מנגנון הבשלה, עשוי להיווצר עיוות מסוים: מה שקורה זה שהשותף העוזב נותר עם נתח משמעותי בחברה מבלי שהוא תורם להמשך צמיחתה, מצב שמייצר תחושת חוסר הוגנות אצל המייסדים הנותרים שממשיכים לשאת בעול. מעבר לכך, נוכחות של בעל מניות משמעותי שאינו פעיל מרתיעה משקיעים פוטנציאליים, שכן הם מעדיפים לראות הון מניות המוקצה לאנשי מפתח שעובדים בחברה ומובילים אותה.

הפתרון המשפטי למצב זה הוא קביעת מנגנון הבשלת מניות. מנגנון זה מתנה את קבלת הבעלות המלאה על המניות בתקופת זמן מוגדרת או בעמידה ביעדים עסקיים. מה שמוצע הוא שבשלב עריכת הסכמים קובעים תקופת הבשלה של מספר שנים, הכוללת תקופת המתנה ראשונית שבה לא מבשילות מניות כלל. אם מייסד עוזב לפני תום התקופה, החברה או יתר המייסדים זכאים לרכוש בחזרה את המניות שטרם הבשילו במחיר סמלי, וכך נשמר תמריץ ארוך טווח למחויבות.

הסתמכות בלעדית על התקנון המצוי

אחד הדברים שבהם יזמים "חוסכים" הוא התקנון. חברות רבות משתמשות בתקנון המצוי או בגירסה לא מאוד שונה שלו. עם זאת, כאשר מסתמכים על התקנון המצוי של רשם החברות, בפועל משאירים המון מצבים לידי הגורל. התקנון המצוי אינו כולל התייחסות לתרחישים מסחריים כמו הכנסת משקיעים חדשים או עזיבת מייסד. ללא הוראות מיוחדות, כל בעל מניות יכול להעביר את מניותיו לגורם שלישי מבלי שלשותפיו תהיה זכות להתנגד או להשתתף במכירה. הסכסוכים האלה בעייתיים במיוחד במצבים בהם אחד השותפים רוצה למכור, או כשיש עניין להכניס משקיעים.

מצב בעייתי נוסף הוא החשש של מייסדים מדילול מניות: חברות בצמיחה נדרשות לגייס הון ממשקיעים חיצוניים, מה שמדלל את אחוז ההחזקה של בעלי המניות הקיימים. ללא הסדרה מוקדמת, בעלי המניות עלולים להתנגד לגיוס הון חיוני מחשש לאובדן כוחם והשפעתם. בנוסף, חילוקי דעות צצים כאשר אחד המייסדים מעוניין להשקיע בחברה הון נוסף מכיסו כדי להגדיל את חלקו, בעוד שותפו אינו מסוגל להשוות את ההשקעה ונאלץ לספוג דילול כפוי.

כדי להימנע מבעיות כאלה, מוטב לערוך הסכם מייסדים מסודר ומפורט במקביל לתקנון מותאם אישית. הסכם זה יכלול למשל זכות סירוב ראשונה המעניקה לבעלי המניות הקיימים עדיפות ברכישת מניות של שותף פורש. בנוסף נהוג לכלול זכות הצטרפות למכירה המבטיחה כי במקרה של מכירת שליטה, גם בעלי מניות המיעוט יוכלו למכור את חלקם באותם תנאים, מה שמונע עסקאות מאחורי גבם של שותפים.

עירוב נכסים והיעדר הגדרת סמכויות כספיות

בעלי חברות רבים לא מקפידים על הפרדה פיננסית בין נכסי החברה לנכסיהם הפרטיים, בין אם בתמימות ובין אם מתוך רצון לעגל פינות מול מס הכנסה. אולם חוסר הפרדה בין הוצאות החברה לכיס הפרטי מקשה על מעקב אחר רווחיות העסק, ועשוי להוביל לחשדות בדבר הברחת נכסים.

כאשר התנהלות זו הופכת לשגרה, היא חושפת את בעלי המניות לתביעות אישיות מצד נושים ולטענות על קיפוח מצד שותפים שאינם שולטים בקופה. במקרים של קריסה כלכלית, התנהלות כזו עשויה להוביל לביצוע הרמת מסך והטלת אחריות אישית על בעלי המניות.

משום כך, בעת הקמת חברה ורישומה, יש לקבוע כללים נוקשים לניהול חשבונות הבנק ולהגדרת סמכויות חתימה. יש לפרט במדויק מי רשאי לאשר הוצאות כספיות, באילו סכומים נדרשת חתימה של יותר מבעל תפקיד אחד, ומהו הנוהל למשיכת כספים על ידי בעלי המניות. שקיפות פיננסית מוחלטת המעוגנת בהחלטות דירקטוריון מסודרות מונעת אי הבנות ושומרת על העיקרון של ישות משפטית נפרדת.

היעדר מדיניות חלוקת רווחים ברורה

מטבע הדברים, חלוקת רווחים מעוררת מחלוקות לא פעם. בעלי מניות המשמשים גם כנושאי משרה בחברה, מבקשים לעיתים למשוך שכר גבוה יותר, ואילו מנגד בעלי מניות שאינם מועסקים בחברה מצפים לחלוקת דיבידנד. כאשר אין מדיניות ברורה, בעלי השליטה עלולים למנוע חלוקת רווחים לאורך שנים ולהשתמש בכספים להטבות אישיות. התנהלות כזו מהווה בסיס נפוץ להגשת תביעות בגין קיפוח המיעוט בבית המשפט.

לכן יש להגדיר מראש באילו תנאים יחולק דיבידנד ומהי המדיניות לגבי קביעת שכר לנושאי משרה. הגדרת אמות המידה מאפשרת לדירקטוריון לבחון את יכולת החברה לחלק רווחים מבלי לפגוע בפעילותה השוטפת ובהתאם לדין. קביעת מנגנון אובייקטיבי לבחינת חלוקת רווחים, מונעת את התלות בהחלטות שרירותיות ומבטיחה תמורה הוגנת לכלל המשקיעים.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, עוסק בדיני חברות ותאגידים ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.