הרמת מסך – האם אפשרי ומתי?

כאשר העסק פועל במסגרת של חברה בערבון מוגבל, המשמעות היא שבאופן עקרוני, גם במצב שבו העסק יקלע לקשיים ואף אם יפשוט רגל, בעלי המניות של החברה יהיו מוגנים מחבות בפירעון חובות החברה לנושים חיצוניים, ולא יהיו חייבים בתשלום מעבר להון הנקוב של מניות החברה. במילים פשוטות יותר, אם חברה פושטת רגל, אזי בעל המניות לא יפסיד כספים נוספים מעבר להשקעה שלו בחברה (להוציא כמובן מצבים בהם חתם על ערבות אישית לטובת הלוואה לחברה). אחריות החברה מוגבלת לנכסי החברה בלבד, ללא נכסיהם של בעלי המניות.

חברה בע"מ הינה אישיות משפטית נפרדת: כאשר החברה נכנסת לחובות, הדבר אינו משליך באופן תיאורטי על בעלי המניות שלה. הרציונל של האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת, היא לאפשר ליזמים ליטול סיכונים עסקיים, ולהגדיל את הצמיחה במשק. עם זאת, סעיף 6 לחוק החברות, שכותרתו "הרמת מסך", מאפשר לבית המשפט לייחס חוב של החברה לבעל המניות. באילו מצבים ניתן לייחס חוב של החברה לבעל המניות שלה? על כך במאמר זה.

שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת

סעיף 6(א) לחוק קובע כי ניתן לייחס חוב של החברה לבעל המניות, כאשר עצם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.

עם זאת, כדי שבית המשפט יאפשר להרים מסך כנגד בעל המניות, יש לבסס כי אכן נעשה ניצול לרעה באישיות המשפטית של החברה. בע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק 1981 בע"מ, נכתב כך: "(הרמת מסך) נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו, ובראש וראשונה יצירת מצב של חדלות פרעון לחובות בדרכים שונות, שעה שברור שכספם של הנושים בסכנה ונעשו על ידי האורגנים של החברה פעולות שלא בתום לב שהביאו לסכנת ירידתם לטמיון, או מתקיימים תנאים אחרים כנדרש בדין".

רוצה לומר, הרמת מסך אינו עניין של מה בכך מבחינת בית המשפט, ותיעשה במקרים חריגים. כאשר בעל מניות פעל באמצעות חברה בע"מ ונקלע לחובות, גם אם מדובר בחובות כבדים (נניח באירוע נזיקין כזה או אחר), אנחנו לא נמהר לייחס את חובות החברה לבעל המניות. אנחנו נצטרך למצוא בפועל סימנים לכך שבוצע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. למשל, ישנם נוכלים שהם "פותחי חברות סדרתיים": מקימים בחברה, שואבים באמצעותה כספים למטרותיהם האישיות מלקוחות או ספקים, ואז מכריזים על החברה כחדלת פירעון. לאחר מכן, הם חוזרים על "הקומבינה" הזאת שוב ושוב. עצם הזיהוי של הדפוס הזה, עשוי להוות ראיה לכך שמדובר בניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת של חברה.

עילות נוספות להרמת מסך

אף על פי שהדבר אינו כתוב במפורש בחוק החברות, שימוש לרעה או נטילת סיכונים בלתי סבירים, אינן העילות היחידות לביצוע הרמת מסך. עילה נוספת למשל היא מה שמכונה מימון דק: הציפייה מחברה עסקית הנוטלת התחייבויות כספיות, היא שיהיה יחס סביר בין נכסיה של החברה לבין ההתחייבויות הכספיות שלה. כלומר, עליה להימנע ממינוף ביחס מאוד גבוה, ומנטילת סיכונים בלתי סבירים בנסיבות העניין. בפסיקה התנהלות זו מכונה מינוף גבוה או מימון דק.

בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ נדון הנושא של מימון דק. שם נכתב: "בענייננו נתקיימו התנאים המצדיקים השעיית פרעון הלוואות הבעלים עד לאחר פרעון חובות החברה לנושים החיצוניים. ניתן לבסס מסקנה זו על הנתונים לפיהם לא היתה במבנה ההון העצמי של החברה כרית בטחון כלשהי להבטחת פרעון חובות החברה לנושים, וכי הרווחים שנצמחו לחברה בשנה הראשונה הועברו בחלקם לבעלי המניות במזומן, ובחלקם יוחסו להם כהלוואות בעלים. בנסיבות ניהול כאלה, יש להתייחס להלוואות הבעלים כהשקעה הונית, ולהשעות את פרעון הלוואות אלה לבעלי המניות עד לאחר פרעון מכלול החובות לנושים החיצוניים".

ההלכה בפסק דין אפרוחי הצפון שמימון דק יכול להביא להרמת מסך. הלכה נוספת מפסק הדין, היא שניתן לפרש את סעיף 6 כך שהוא מאפשר עילות נוספות להרמת מסך, מעבר ללשון הסעיף המפורשת. למשל, מצב של עירוב נכסים (עירוב בין נכסי החברה לנכסים האישיים של בעל המניות), יכול להוות עילה להרמת מסך. כמו כן, אי-הקפדה על נהלים מסוימים, העברת נכסים בתוך אשכול חברות ועילות נוספות, יכולות להביא להרמת מסך.

הדחיית חוב

בפסק דין אפרוחי הצפון הנזכר לעיל, לא נקבעה "הרמת מסך מלאה" אלא מה שמכונה הדחיית חוב, המנויה בסעיף 6(ג):

״בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

כלומר מדובר במצב שבו גם בעל המניות הוא נושה של החברה, אולם הנסיבות הן כאלה שמחייבות את בית המשפט לאפשר לנושה שהוא בעל מניות להיפרע מנכסי החברה, רק לאחר שהנושים האחרים ייפרעו ממנה. מדובר בסעד אלטרנטיבי להרמת מסך: לא יורדים לנכסיו של בעל המניות כמו בהרמת מסך, אבל מורידים אותו בסדר הנשייה בחברה, בכל הנוגע לכספים שהחברה חייבת לו אישית.

בע"א 2223/99, ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה ואח', הוחלט לבצע הדחיית חוב של בעל מניות. באותו מקרה, קריספי (שהיה בעל מניות) שעבד חלקת מקרקעין לטובת בנק כערב לחובות החברה שאותה עזב כמה חודשים בטרם ניתן כנגדה צו הקפאת הליכים. בית המשפט (דורנר) קבע כי היות ונתן לחברה ערבות אישית, הוא מצד אחד היה בעל סיכוי לרווחים מהחברה, ומנגד גלגל את הסיכון לנושים אחרים. מכאן שראוי לבצע כלפיו הדחיית חוב לגבי אותו הנכס (חלקת מקרקעין).

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בתל אביב ובהרצליה, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.