עסקת מניות מול עסקת פעילות

רכישת חברה יכולה להתבצע באמצעות קניית מניותיה או על ידי רכישת פעילותה העסקית ונכסיה בלבד. הבחירה בין המודלים משפיעה על חבות המס, על החשיפה לחובות עבר ועל העברת העובדים. הבנה משפטית של ההבדלים מאפשרת לתמחר את העסקה ולהגן על האינטרסים שלכם בצורה מיטבית.

אז מה ההבדל המהותי בין רכישת מניות החברה לבין רכישת הפעילות והנכסים שלה בלבד (ללא החובות)? איזה מודל עדיף לרוכש ואיזה למוכר? על כך במאמר זה.

מה ההבדל בין עסקת מניות לעסקת פעילות?

אנחנו מבינים שעסקת מיזוג או רכישה מלווה בהתלבטויות רבות לגבי הדרך הנכונה ביותר לבצע אותה. כדי לקבל החלטה מושכלת, יש להבין את ההבדל הבסיסי בין שני מסלולי הרכישה. בעסקת מניות, הקונה רוכש את המניות של החברה מידי הבעלים ונכנס בנעליהם. הרוכש מקבל את החברה כישות משפטית שלמה, על כל נכסיה והתחייבויותיה.

לעומת זאת, בעסקת פעילות, הישות המשפטית של החברה נשארת בידי המוכר. במסגרת עסקת פעילות, הקונה בוחר אילו נכסים לקנות, כגון מלאי, ציוד, פטנטים או רשימת לקוחות. הקונה אינו לוקח על עצמו את החברה עצמה או חובות שאינם קשורים ישירות לנכסים הנרכשים. בשלב בחינת העסקה, אפשר לראות שעסקת רכישה של פעילות עסקית יכולה להתייחס לכל היבט שאינו נוגע למניות החברה.

היבטי מיסוי בבחירת מתווה העסקה

הבדל חשוב בין שני המודלים, הוא מיסוי העסקה. באופן עקרוני המוכרים לרוב יעדיפו עסקת מניות מכיוון שבמודל זה הם ממוסים במס רווחי הון על מניות בלבד. לאחר תשלום מס רווח ההון, המוכרים יכולים להשתמש בכסף באופן אישי ללא תשלומי מס נוספים. לעומת זאת, בעסקת פעילות המוכר נפגע כתוצאה ממיסוי דו שלבי: מכיוון שהחברה היא זו שמוכרת את הנכסים, היא תחויב תחילה במס חברות על הרווח מהמכירה. כשהמוכר יפגוש את הכסף, הוא יחויב במס דיבידנד. היות שמדובר במיסוי גבוה יותר, לרוב הדבר יבוא לידי ביטוי במחיר העסקה.

מנגד, באופן עקרוני הקונה לרוב יעדיף עסקת פעילות בשל היתרונות המיסויים העתידיים: בעסקת פעילות הקונה יוצר בסיס מס חדש לנכסים שנרכשו, מה שמאפשר לו להכיר בהוצאות פחת ולהפחית את חבות המס.

עם זאת למרות היתרונות לקונה בעסקת פעילות, קיימים מצבים בהם עסקת מניות עשויה להיות כדאית עבור הקונה. יתרון בולט של עסקת מניות הוא כאשר בחברה הנרכשת יש הפסדים צבורים משנים קודמות. במצב של רכישת מניות, הקונים יכולים לנצל הפסדים צבורים בחברה לצרכי מס. הפסדים אלו מאפשרים לקזז רווחים עתידיים ולהפחית את תשלומי המס. שווה בהקשר הזה לומר כי בית המשפט עשוי לפסול עסקה מכוח סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, אם יוכח כי מטרת העסקה היא קיזוז הפסדים בלבד (ראו ע"א 3415/97 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' יואב רובינשטיין ושות' חברה לבניין ופיתוח).

כדאי גם לציין כי בעסקת פעילות לרוב חלה חבות במע"מ על מכירת הנכסים, בעוד שעסקת מניות בדרך כלל פטורה ממע"מ. הבדל זה משפיע מאוד על תזרים המזומנים של העסקה.

ניהול סיכונים וחשיפה משפטית

מעבר לשיקולי המס, ישנו הבדל בחשיפה המשפטית בין שני המודלים. בעסקת מניות הקונה מקבל את החברה כישות שלמה עם כל ההיסטוריה שלה: כתוצאה מכך, הרוכשים עשויים לחוב בחובות החברה ולהיתבע בשם החברה בגין פעילות שהייתה בטרם הרכישה. תביעות של עובדים לשעבר, חובות נסתרים או הפרות חוזים מלפני שנים יהפכו לאחריות הרוכש. לכן, לקראת עסקת מניות יש לערוך בדיקת נאותות קפדנית כדי להקטין סיכונים ולהגיע לשווי האמיתי של החברה.

בעסקת פעילות הסיכון המשפטי קטן בהרבה. בעסקה מסוג זה, הרוכשים קונים את הנכסים בלבד ללא סיכונים הכרוכים בחברה עצמה. הקונה בורר את הנכסים הרלוונטיים עבורו ומשאיר מאחור את רוב החובות והסיכונים ההיסטוריים שנותרים באחריות המוכר. המוכר יישאר עם החברה שלו ויתמודד מול נושים ותובעים, בעוד שהקונה מקבל את הנכסים כשהם "נקיים". עם זאת, במקרה של חשד להברחת נכסים, בית המשפט עשוי להטיל אחריות גם על רוכשי פעילות.

יש לציין כי רוכשים רבים דורשים לכלול תניה של איסור תחרות מצד המוכר כדי למנוע פגיעה בהעברת המוניטין לידיים חדשות. בנוסף לכך, חשוב שהרוכש יעבור על כלל ההסכמים התקפים של המוכר, ויוודא שאין בעיה משפטית להיכנס לנעליו מול הלקוחות או הספקים הקיימים.

זכויות עובדים בעסקאות רכישה

ההבדל בין המודלים משפיע בצורה ישירה על הטיפול בעובדי החברה. בעסקת מניות אין שינוי של יחסי עובד ומעסיק בין החברה לעובדים. הישות המשפטית שמעסיקה את העובדים אינה משתנה, ולכן העובדים יועסקו אצל הבעלים החדש של החברה באותם תנאים. במצב כזה העובדים ממשיכים את עבודתם בצורה רציפה, מבלי לקטוע את הזכויות הסוציאליות שלהם או את הוותק שצברו.

לעומת זאת, בעסקת פעילות המצב המשפטי מחייב סיום העסקה מול המוכר. מכיוון שאין העברה של מניות, אין שינוי אוטומטי של יחסי העבודה מול החברה המקורית, ולכן הבעלים של החברה המוכרת יצטרך לפטר את העובדים. המוכר יחויב בתשלום פיצויי פיטורים וכל זכות סוציאלית נוספת שנצברה להם עד למועד המכירה (אצל רוב העובדים במשק חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. המשמעות היא שהמוכר לא תמיד צריך להוציא כסף מכיסו כדי לשלם את הפיצויים, אלא הפיצויים כבר צבורים בקופות הפנסיה של העובדים, וכל שנדרש הוא לשחרר את הכספים לקופה לטובת העובד). לאחר מכן, הבעלים החדש רשאי לבחור אם לקלוט את העובדים מחדש תחת חוזי עבודה חדשים.

שווה לציין בהקשר הזה את בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ שם נקבע כי זכותו של עובד לבחור את מעסיקו מונעת מהחברה להעביר עובדים באופן טכני או חד-צדדי לחברה אחרת או לחברת-בת מבלי לקבל את הסכמתם:

"נגד זכות המעביד לקניין וכנגד פררוגטיבת הניהול העומדת לו, יש להתחשב בזכויות יסוד של העובדים".

קבלת החלטה

קנייה או מכירה של חברה היא צעד מסחרי בעל השלכות כלכליות ומשפטיות ארוכות טווח. הבחירה בין רכישת מניות לרכישת פעילות אינה החלטה טכנית, אלא בחירה שמעצבת באופן מוחלט את חבות המס, את ניהול הסיכונים ואת הסטטוס של עובדי העסק. תכנון משפטי ועסקי נכון מאפשר לשני הצדדים למפות את החשיפות, לתמחר את העסקה כראוי ולהגן על האינטרסים שלהם. בדיקה מעמיקה של נתוני החברה לפני החתימה על החוזה תבטיח עסקה בטוחה ותמנע תקלות לא נעימות בעתיד.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, עוסק בדיני חברות ותאגידים ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.