הפרת הסכם השקעה

כאשר משקיע בוחר להשקיע במיזם, לרוב לא מדובר בהלוואה אלא קנייה של "כרטיס כניסה" לשותפות במיזם, מתוך תקווה שהמיזם יניב רווחים גדולים בעתיד, וההשקעה תהפוך משתלמת. השקעה במיזם נעשית כנגד הסכם השקעה בין המשקיע לבין החברה או הגוף בו הוא משקיע. הסכם ההשקעה כולל מספר תניות הכרחיות, כגון סכום ההשקעה אותו יפקיד המשקיע, אחוזי בעלות במיזם להם יהא זכאי, מגבלות על מכירת מניות מצד המשקיע והן מצד המיזם, אחריות מייסדי המיזם ועוד.

הסכם השקעה, כמו כל הסכם, עשוי להיות מופר, הן על ידי המשקיעים, והן על ידי המיזם. במאמר זה נדון קצת בהפרות אפשריות של הסכמי השקעה, על מנת לנסות לגדר את עצמנו מול סכנות אפשריות.

הפרות מצד המשקיע

לרוב הסכם השקעה אינו דורש מהמשקיע פעולות רבות, מלבד כמובן ההשקעה עצמה. אולם הסכם השקעה לרוב לא נכרת ברגע ביצוע ההשקעה, אלא קודם לכן בחתימה על הסכם ההשקעה. לכן לעתים יש מרווח זמן מסוים בין החתימה על ההסכם לבין ההשקעה בפרויקט. לחילופין, יש מצבים שבהם הסכם ההשקעה קובע כי ההשקעה תבוצע במרווחים מסוימים; כך עשוי להתרחש מצב שבו המשקיע משקיע סכום מסוים של כסף במועד ההשקעה הראשון, אולם ממאן להוסיף להשקיע במועד השני.

במרווח שבין ההתחייבות להשקעה לבין ביצוע ההשקעה עצמה, המייסדים לא פעם מסתמכים על ההתחייבות המשקיע לתת כספים. ההסתמכות הזאת אומרת למשל שהם מפסיקים לגייס משקיעים אחרים, מבצעים התחייבויות כספיות על בסיס כספי המשקיע וכדומה. משום כך, הימנעות מהשקעת הכסף בסופו של דבר יכולה להביא להפסדים כספיים מצד המייסדים, אשר מסתמכים על ההשקעה בדרך כזו או אחרת. מכאן עשויה לקום עילת תביעה חוזית כנגד המשקיע, ולעתים גם עילת תביעה נזיקית.

הפרות מצד המייסדים

הטענה הנפוצה ביותר מצד משקיע אשר ממאן להשקיע במיזם בו התחייב להשקיע, היא שנעשתה כזאת או אחרת מצד המייסדים. לרוב הטענה היא שהמייסדים הציגו מצג שווא ביחס לעניין מסוים במיזם, קרי הטעו ביודעין את המשקיע להניח הנחות מסוימות לגבי הפרויקט. סעיף 56 לפקודת הנזיקין אומר כך:

56. תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.

נטל הראיה של עוולה זו הינו גבוה במיוחד. על מנת לבסס זכאות לשיפוי על בסיס עוולה זו, נדרש מצד תובע לבסס חמישה כי הנתבע הציג עובדה בצורה כוזבת ביודעין, מתוך כוונה, וכן נדרש קשר סיבתי בין ההטעיה לבין פעולת התובע. עילה "רכה" יותר נמצאת בסעיף 15 לחוק החוזים:

15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

כאן אין זכאות לפיצויים שנגרמו בגלל הסתמכות על מצג השווא, אולם ביסוס טענה של הטעיה, מאפשר ביטול הסכם בצירוף השבת כספי המשקיעים.

לא פעם ההטעיה מצד המייסדים נעשית בשלב המו"מ החוזי של הסכם ההשקעה: ניפוח נתוני המכירות של החברה, הגזמות ביחס לביצועים של החברה, הטעיה ביחס ליכולת של החברה לבצע דברים מסוימים וכדומה. דוגמה לכך מן השנים האחרונות למשל, ראינו כאשר ענקית ההשקעות היפנית סופטבנק, החליטה לסגת מן ההשקעה שלה בחברת Wework שהוקמה על ידי הישראלי אדם נוימן (אחרי שכבר השקיעו יותר מארבעה מיליארד דולרים בחברה), אחרי שנחשפו להטעיות הרבות של Wework במצג שלה למשקיעים. באופן אירוני, דווקא חברת Wework תבעה את סופטבנק, על כך שחזרה בה מהסכם ההשקעה.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, עוסק בדיני חברות ותאגידים, בעריכת הסכמי השקעה וייצוג משפטי למשקיעים ויזמים ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.