דיני ירושה בישראל

דיני הירושה בישראל מוסדרים עקרונית במסגרת חוק הירושה, תשכ"ה-1965. חוק זה קובע כי בישראל קיימות אך ורק שתי דרכים בלבד להנחלת ירושה: על פי צוואה או על פי הדין. ובלשון סעיף 2 לחוק: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה".

על מנת להדגיש כי אלו הן שתי הדרכים הבלעדיות להנחלת ירושה, קובע סעיף 8 לחוק כי הסכם אשר עוסק בירושה של אדם, וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – הינם בטלים וחסרי כל תוקף, ומתנה שאדם נותן בחייו על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן – אף היא חסרת כל תוקף, אא"כ הדבר נעשה במסגרת צוואה. לפיכך, כאשר אדם כלשהו נפטר, יש לבדוק תחילה האם הוא הותיר אחריו צוואה. במידה והתשובה לכך חיובית, והצוואה נמצאה כשרה כדין – יש לחלק את הירושה בהתאם להוראות הצוואה. אולם, במידה והנפטר לא הותיר אחריו צוואה, או במידה והוא הותיר צוואה אך היא לא נמצאה כשרה כדין – יש לפעול בהתאם להוראות הדין.

במקרה ונמצאה צוואה כשרה כדין, אך עם זאת היא התעלמה מחלק מסויים מנכסי ירושה מסויימים, אזי יש לחלק את הנכסים שלא צויינו בצוואה – בהתאם להוראות הדין, ואת הנכסים שהוזכרו בצוואה – בהתאם להוראות הצוואה. במסגרת ע"א 449/88 עפרי נ' פרלמן, נדון מקרה של צוואה שלילית, אשר קבעה רק מי לא יירש את המוריש. ביהמ"ש פסק כי במידה וישנם יורשים על פי דין, אזי ניתן להכיר בכשרותה של צוואה שלילית, והדין הוא שהיורשים על פי דין אשר לא נושלו במסגרת הצוואה, הם אלו שירשו את המנוח, וזאת בהתאם להוראות הדין.

חלוקת הירושה עפ"י דיני הירושה בישראל.

כאמור לעיל, במידה והמנוח לא הותיר אחריו צוואה, או במידה והוא הותיר אחריו צוואה אך היא נפסלה או התעלמה מחלק מנכסי הירושה – אזי יש לפעול לגבי הירושה בכללותה או ביחס לנכסים מהם היא התעלמה, בהתאם להוראות הדין, וליתר דיוק, בהתאם להוראות פרק ב' של חוק הירושה המחייב הבנה עמוקה בדין הישראלי.

פרק ב' לחוק קובע כי את הירושה כדין יש לחלק בהתאם לשיטת ענפי הירושה, המכונים גם "פרנטלות".
במסגרת שיטה זו, קיימים שלושה ענפי ירושה, המדורגים במדרג היררכי, אשר נקבע בהתאם למידת הקירבה של קרובי הנפטר אליו. בהתאם לשיטה זו, במידה וקיימים יורשים בענף הראשון, ירשו הם את כל העיזבון, והיורשים בענפים הבאים אינם זכאים כלל לחלק מהירושה. ובמידה וקיימים יורשים בענף השני, אזי הם ירשו את כל הירושה,  ואילו היורשים בענף השלישי אינם זכאים לחלק מהירושה.

הענף הראשון: צאצאי הנפטר.
אם יש לנפטר בן זוג, הירושה תתחלק בינו לצאצאי הנפטר שווה בשווה.

הענף השני: הורי הנפטר.
אם יש לנפטר בן זוג, אזי במידה והורי הנפטר בחיים – בן הזוג זכאי למחצית הירושה, והורי הנפטר למחצית השניה. במידה והורי הנפטר אינם עוד בחיים – בן הזוג זכאי לשני שליש מהירושה, וצאצאי ההורים זכאים לשליש הנותר, בחלקים שווים ביניהם.

הענף השלישי: הורי הוריו של הנפטר.
אם יש לנפטר בן זוג, בן הזוג זכאי לשני שליש מהירושה, והורי ההורים של הנפטר או צאצאיהם זכאים לשליש הנותר, בחלקים שווים ביניהם.

בנוסף, בן הזוג זכאי למטלטלין ולמכונית של משק הבית המשותף לו ולנפטר. כמו כן, במידה ולא נותר לנפטר אף יורש מלבד בן הזוג, יירש בן הזוג את כל הדירה בה גר עם הנפטר בשלוש השנים האחרונות שלפני מותו.

חלוקת ירושה בהתאם לצוואה.

מטבע הדברים, יש טעם לערוך צוואה בעיקר כאשר המוריש מעוניין לקבוע הסדר חלוקה אשר שונה מהסדר החלוקה עלפי הדין. במידה וההסדר שהוא מעוניין בו זהה לזה אשר ממילא קבוע בחוק, אזי ברור כי אין טעם לכאורה לערוך צוואה.

בהתאם לחוק הירושה, ניתן לערוך ארבעה סוגים של צוואות, וזאת כמפורט להלן:

א. צוואה בכתב יד – המדובר בצוואה שכתובה כולה בכתב ידו של המוריש, מתחילתה ועד סופה, וכן תישא תאריך הכתוב בכתב ידו, וחתימת ידו. לצורך עריכת צוואה זו, אין צורך בעדים, והמצווה רשאי להפקידה אצל רשם הירושות.

ב. צוואה בפני עדים – המדובר בצוואה שנערכת אף היא בכתב, אם כי לרוב היא נעשית בדפוס ולא בכתב יד. ייחודה של צוואה זו מתבטא בכך שהיא נערכת בנוכחותם של שני עדים, בפניהם הצהיר המצווה כי זוהי אכן צוואתו. על העדים לאשר בחתימת ידם ע"ג הצוואה כי המצווה אכן הצהיר וחתם בפניהם כאמור.  גם צוואה זו ניתן להפקיד אצל רשם הירושות. זוהי גם הצוואה הנפוצה ביותר.

ג. צוואה בפני רשות – המדובר בצוואה הנאמרת בעל פה או בכתב בפני גורמים משפטיים מסוימים, כגון, שופט, נוטריון, חבר בית דין דתי. עם הגשת הצוואה לרשות, הוראותיה יוקראו בקול בפני המצווה, בשפת הצוואה (או בתרגומה, במידה והמצווה אינו בקי בשפת הצוואה), ולאחר מתן הצהרתו כי זוהי אכן צוואתו, היא תיחתם ע"י אותו גורם משפטי.

ד. צוואה בעל פה  – המדובר בצוואה הנאמרת בעל פה בלבד במקרים חריגים בו המצווה הינו בגדר "שכיב מרע", קרי: מי שנמצא על ערש דווי ונוטה למות, או מי שרואה את עצמו אל מול פני המוות. על הצוואה להיאמר בעל פה בפני שני עדים, אשר בקיאים בשפתו של המוריש, ועליהם לרשום בכתב את דבריו, ולהפקידו זאת אצל רשם הירושה.  במידה שחלף חודש ממועד עשיית הצוואה, והמצווה נותר בחיים – הצוואה בטלה, ויש לערוך צוואה חדשה, במידה והמצווה חפץ בכך.

לא תמיד נמצאים כל היורשים בישראל ולכן חשיבות הליווי המשפטי של עורך דין ישראלי הפועל בישראל ומכיר את הדין היא חשובה לאין שיעור. ענף דיני הירושה הינו ענף מורכב המצריך בקיאות והכרות מעמיקה עם החוק הישראלי ומערכות המשפט והממסד בישראל אשר רלוונטיות לתחום זה, ועל כן חשוב ומומלץ ביותר להתייעץ ולהיעזר בעו"ד מקצועי ומנוסה בתחום זה.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.