מתי ניתן לבטל פסק בוררות‎

מוסד הבוררות מהווה כלי מרכזי לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, מתוך מטרה להביא ליעילות, מהירות וגמישות בהליך המשפטי. כאשר צדדים לסכסוך אזרחי בוחרים לנהל את המחלוקת שלהם בדרך של בוררות, לא אחת קורה שאחד הצדדים חש מקופח מן התוצאה המשפטית אליה הגיע הבורר, ושואף להביא לביטול החלטת הבורר בצורה כזאת או אחרת.

אם נעזוב לרגע את הנושא של ערעור על פסק בוררות (על כך בהמשך), במצב שבו צד שהפסיד בבוררות מבקש לבטל את פסק הבוררות, עליו להגיש בקשה לביטול בדרך של המרצה (תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968). המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, הוא בתוך 45 יום ממתן פסק הבוררות.

לעומת זאת, אם הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות, ניתן יהיה להתנגד לבקשה לאישור פסק הבוררות, גם אם חלפו 45 ממתן פסק הדין (ע"א 9318/03 שובל נגד גרי אלכסנדר: הדרך היחידה להתנגד לאישור פסק בוררות, היא על ידי בקשה לביטול פסק בוררות). עם זאת, מרגע שהוגשה בקשה לביטול פסק בוררות, המשיב לבקשה יוכל להגיש בקשה לביטול פסק בוררות, תוך 15 ימים מקבלת הבקשה לכל היותר. חוק הבוררות קובע עשר עילות אפשריות לביטול פסק בוררות. נתייחס לכל העילות המנויות בחוק.

24(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;

בוררות יכולה להתקיים, רק אם יש הסכם בוררות תקף. לכן, לכאורה, אם חוק הבוררות לא חל, אז אין צורך בכלל לעסוק בנושא של ביטול פסק בוררות (שהרי הוא אמור להיות בטל מעיקרו). עם זאת, סעיף 39 לחוק הבוררות אומר:

39. אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה.

העובדה שאין הסכם בוררות בכתב, אינה מונעת את האפשרות לדון על יסוד הכרעה שניתנה על יסוד הסכם שנעשה בעל פה. עצם קיומו של סעיף 39 בחוק, נובע ככל הנראה מחשש שלא יהיה ניתן לדון בהסכמים בעל-פה, במקרים החריגים בהם כן יהיה צורך לדון בהסכם. אולם מלבד זאת, עקרונית, אם אין הסכם בוררות תקף, אזי ממילא הבוררות עקרה ובטלה.

24 (2)הפסק ניתן על ידי בורר שלא מונה כדין

במצב בו הסכם הבוררות אינו נוקב בשם הבורר, יש שאלה האם בורר שנתמנה בפועל, אכן נתמנה כדין. לפעמים למשל, אחד הצדדים עשוי לטעון כי הבורר היה בניגוד עניינים, והדבר לא היה ידוע לו במהלך הבוררות. בפס"ד רע"א 296/08 ארט בי בע"מ נגד עזבון ג'ק ליברמן, נכתב כך (דנציגר):

"בעבר קבעתי כי היכרותו של הבורר, שהיה שופט בדימוס, את אחד מבאי כוח הצדדים, כמי שהופיע בפניו אינה מגלה עילה להעברת הבורר מתפקידו ואף אינה מבססת חובת גילוי של הבורר כלפיהם. כפי שכבר ציינתי, וכפי שאף נקבע בעבר, לא די בקשר סתמי בלבד של הבורר עם מי מהצדדים כדי להביא לפסילתו של הבורר, ויש צורך להוכיח קיומה של אפשרות קרובה למדי שקשר זה ישפיע עליו… כאשר עסקינן בחובת הגילוי של הבורר בהקשר של בקשת פסלות, ניתן למצוא תמיכה לגישה לפיה על המבחן להיות זהה למבחן לפסלות שופט – קרי חשש ממשי למשוא פנים".

24(3)הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות

נניח שהצדדים כתבו בהסכם שעל בורר לפסוק בהתאם לדין. אם בהסכם הבוררות נכתב שהבורר יפסוק בהתאם לדין, אז גם אם הבורר טעה בהבנת הדין המהותי, עדיין אין בכך פתח לבית המשפט לבטל את פסק הבורר. אם לעומת זאת, הבורר כלל לא התייחס לדין המהותי, אז נאמר שנעשתה חריגה מן הסמכות שניתנה לו מן הצדדים, שהרי אין לו לבורר סמכות לפסוק שלא לפי הדין המהותי.

24(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

צד לבוררות יכול לטעון שלא ניתנה לו הזדמנות בבוררות להביא ראיות לחיזוק טענותיו. אם לבעל דין לא ניתנה הזדמנות להביא ראיות, מדובר בעילה לביטול פסק הבוררות.

24 (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו

סעיף 26(ב) לחוק קובע:

26. לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
כלומר, בית המשפט כמעט אף פעם לא יבטל את פסק הבוררות, אם ניתן לתקן אותו. אין לבורר שיקול דעת (סעיף 22 לחוק הבוררות קובע רשימה מוגדרת של דברים שהבורר יכול לתקן).

24(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן

באופן עקרוני, לשון סעיף זה נוסחה בטרם הייתה אפשרות לערער על פסק הבוררות. במצב החוק כפי שהוא היום, אם הוסכם בין הצדדים על האפשרות ללכת עם הבוררות לבית משפט במקרה של ערעור, פסק הבוררות חייב להיות מנומק. עם זאת, בטרם התיקון לחוק הבוררות, סעיף 24(6) מתייחס למקרים שבהם נקבע כי על הבורר היה צריך לנמק (ללא קשר לשאלת הערעור), והבורר לא עשה כן.

24(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;

על הבורר לציין על בסיס מה הוא נתן את פסיקתו. אם הבורר לא פסק לפי הדין, זו עילה לביטול פסק הבוררות. הפסיקה אומר כי מה שמחייב את הבורר, הוא שעל הבורר לתת את דעתו על הדין. כלומר, הבורר צריך לפני הכרעתו, לציין מהו הדין שהנחה אותו. כפי שציינו לעיל (בהתייחסות לסעיף 24(3) למעלה), גם אם הבורר טועה מבחינה משפטית מכל סיבה שהיא, הדבר לא יקים עילה לביטול פסק הבוררות גם לפי סעיף 24(7). אולי הדבר יהווה טענה בערעור על פסק הבורר, במקרה וישנה אפשרות לערער על פסק הבורר, אולם זו שאלה אחרת.

24(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;

חשוב בהקשר זה לציין את סעיף 26(ג):
לא תישמע טענה שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו הטוען בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק את הזכות לטעון טענה זו.

24(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;

כאשר מדובר בהליכים משפטיים, לעתים נדירות ביותר יטענו בעלי הדין את הטענה שהסכם מסוים יהיה מנוגד לתקנת הציבור. קשה להיכנס לגדרי המונח "תקנת הציבור". בנושא של בוררות לעומת זאת, טענה של תקנת הציבור היא שכיחה יותר.

24(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד

העילה הזאת שמורה למצבים של מעשי תרמית: הטענה היא שאם היה מדובר בפסק דין חלוט, גם בתי משפט היו מבטלים את פסק הדין, היות והוא ניתן על רקע של מעשה תרמית.

דרך המלך: אפשרות לערעור על פסק בוררות

חוק הבוררות מציג לכאורה עשר עילות אפשריות לביטול פסק הבוררות. בפועל, יש חפיפה מסוימת בין חלק מן העילות, ובכל מקרה, טעות משפטית אינה עילה אפשרית לביטול פסק הבוררות. משום כך, כאשר אנו באים לנסח הסכם בוררות, מוטב כי נכניס לתוכו אפשרות של הגשת ערעור על פסק הבוררות, למצב שבו אנו סבורים כי הבורר טעה טעות בהבנת הדין, מה שהביא לתוצאה משפטית מקפחת כלפינו.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, פתרון סכסוכים אלטרנטיבי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.