חוות דעת הדין זר בענייני ירושה לנפטר שהוא תושב חוץ

ישנם מצבים בהם תושבי חוץ (מי שאינם תושבי מדינת ישראל) נמצאים בזיקה לישראל, למשל אם מקום מושבם בעת מותם היה מדינת ישראל, או כאשר החזיקו בנכסים בישראל. במצב כזה, קובע סעיף 136 לחוק הירושה כי בתי המשפט הישראלי רשאים לדון בירושה של הנפטרים, גם אם מדובר בתושבי חוץ.

עם זאת, חוק הירושה גם קובע (בסעיף 137) כי על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו. כלומר, כאשר בית משפט ישראלי דן בעיזבון של תושב חוץ, יתכן ויהא עליו להכריע במקרה הנדון בפניו לפי הדין המשפטי החל במדינת אחרת, ולא לפי המשפט הישראלי. משום כך, כאשר מתבקש צו ירושה או צו קיום צוואה בישראל לעיזבון של מנוח שהוא תושב חוץ, מצרפים לא אחת חוות דעת של הדין הזר, על מנת לבסס טענות משפטיות ביחס לנכסי העיזבון. במאמר זה נדון בנושא של חוות דעת הדין הזר בענייני ירושה לנפטר שהוא תושב חוץ, ונראה מה חשוב להבין ביחס אליה.

כיצד נדע מתי יחול הדין הזר?

סעיף 137 קובע כי "​​על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו". סעיף 135 לחוק מגדיר את מקום המושב בתור "המקום בו נמצא מרכז חייו". כלומר, אין עסקינן במקום שבו נפטר פיזית המוריש, אלא במקום שבו היה מרכז חייו בעת מותו (אם למשל המוריש נפטר בעודו בטיול במדינה אקראית בחוץ לארץ למשל, הדין הזר של אותה המדינה אינו רלוונטי). אם יש מחלוקת ביחס למקום מושבו של המוריש, יש להפעיל מבחן שכונה פסיקה בתור מבחן "מירב הזיקות":

"על פי גישת מירב הזיקות יש לקבוע באיזה פורום יישפט ענין מסוים ואיזה דין יחול עליו, על פי שקילת מכלול הזיקות הקושרות אותו עניין למערכות משפט שונות ולא על פי זיקה נוקשה אחת" (ראו ד"ר רונה שוז במאמרה: "על גישת מירב הזיקות במשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי").

הכוונה בזיקות היא למגוון נתונים עובדתיים הקושרים את המוריש למקום פיזי מסוים, כגון שהייתו במדינה, בעלות בנדל"ן באותה מדינה, מקום עריכת עסקים עיקרי וכדומה. ראו פסק דין ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג:

"לא כוונתו של האדם או מצבים שהיו בעבר הם הקובעים את מקום מושבו של אדם בשעה מסוימת אלא אותו מקום, אשר אליו קשור האדם מן הבחינה העובדתית – מעשית, היינו המקום אשר מירב הזיקות העובדתיות כורכות אותו עמו. לכל אדם יש בכל זמן מקום המשמש מרכז חייו, אשר יכול להשתנות מדי פעם על פי ניידותו; יכולות להתעורר בעיות לגבי אדם שיש זיקות עובדתיות הקושרות אותו למקומות שונים… מאז שהמנוח מכר את דירתו בברלין ומאז שמתה חברתו שגרה בדירה האמורה, עברה הדירה לרשות הקונה, ולא הייתה למנוח זיקה עובדתיות כלשהי לגרמניה המערבית מבחינת מקום מגוריו. מירב עסקיו של המנוח, דהיינו הבתים בהם היה משכיר דירות, היו בישראל, והוא עצמו התגורר בתל אביב בדירה שהייתה שייכת לו… המקום היחיד בעולם, אשר אליו הייתה למנוח זיקה עובדתית בעת פטירתו, היה ישראל, על כן חל על הירושה החוק הישראלי".

מתי נדרשת חוות דעת של הדין הזר?

בית המשפט נדרש לחוות של הדין הזר, בכל מצב תושב חוץ הותיר אחריו נכסים בישראל, אותם יש לחלק ליורשים בהתאם לכללי הדין הזר כאמור. חוות הדעת של הדין הזר נדרשת, היות ולעתים עשויה להיות סתירה בין הדין הזר לבין הישראלי, ויישום הדין הזר יביא לתוצאה אחרת מזו של הדין הישראלי. יש לציין כי סעיף 143 לחוק הירושה אמנם מציב חסם בפני הפניה לדין החוץ:

143. על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל

עם זאת, בבג"ץ 143/62 – פונק-שלזינגר נ' שר הפנים, נקבע כי החסם הזה של איסור הפניה לדין החוץ מטעמים של סתירה לתקנת הציבור בישראל תיעשה מאוד במשורה.

מי מוסמך לתת חוות דעת בעניין הדין הזר?

בע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נגד BERG EAST IMPORTS INC, כתבה השופטת ביניש כך:

"קשה להגדיר באופן ממצה מיהו זה שייחשב מומחה לדין זר. אך זאת לומר, כי עורך-דין או משפטן העוסק – בין בפרקטיקה, בין באקדמיה ובין בדרך אחרת – בשיטת המשפט שאותה צריך להוכיח, הינו בעל כישורים לשמש כעד מומחה שניתן להוכיח באמצעותו דין זר".

כלומר אין דרישה פורמלית המהווה תנאי סף למתן חוות דעת בעניין הדין הזר. עם זאת, על מנת שניקח את חוות הדעת הזאת ברצינות, מי שנותן את חוות הדעת צריך להיות עורך דין העוסק בפועל בשיטת המשפט של הדין הזר, או לפחות משפטן או אדם אחר שמפאת עיסוקו רכש מיומנות בדין הזר.

האם ניתן לסטות מסעיף 137 בצוואה?

כאמור לעיל, לעתים יפעיל בית המשפט את מבחן מירב הזיקות בעת הכרעתו ביחס לדין שיחול על העיזבון. אולם בעבר עלתה השאלה, האם המנוח יכול לקבוע איזה דין יחול על העיזבון שלו, באמצעות הוראה מפורשת לכך בצוואתו? האם הדין שיחול על העיזבון, הוא עניין שאפשר להתנות עליו?

שאלה זו נדונה בעבר בפסיקה והוכרעה. בפסק דין בע"מ 594/04 היועץ המשפטי לממשלי נגד פלונית, נדון מקרה בו המנוחה החזיקה באזרחות הולנדית וישראלית. היא נפטרה בהולנד, אך הניחה אחריה צוואה בישראל, ביחס ליורשים ישראלים ולרכוש הנמצא בישראל. אחת מבנותיה של המנוחה טענה כי הכוונה בצוואה הייתה להחיל את הדין הישראלי על הצוואה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי ההוראה בסעיף 137 היא הוראה שאין אפשרות להתנות עליה:

"הוראת סעיף 137 לחוק מסדירה את שאלת ברירת הדין בירושה בישראל. בהוראה זו בחר המחוקק את הזיקה שהיא לטעמו הזיקה המכרעת בבחירת הדין שיחול על ירושה – זיקת המושב. משזוהי עמדתו של המחוקק, שוב אין כל משקל לכל הזיקות האחרות, אשר עשויות לקשור את הירושה או את המוריש עם מדינה אחרת אין איפוא כל מניעה שירושתם של נכסים הנמצאים בישראל – בין אם אלו נכסים מסוג מקרקעין ובין אם אלה נכסים מסוג אחר – תוסדר בהתאם להוראות דין זר".

סיכום

הנושא של חוות דעת הדין הזר בענייני ירושה לנפטר שהוא תושב חוץ, הינו נושא מורכב, המצריך טיפול משפטי שנעשה על ידי מומחה בדין הישראלי וכן מחזיק מומחיות מסוימת בדין הזר. חוות דעת זו נדרשת לצורך הכרעה בעניינים מהותיים של חלוקת העיזבון, קבילות הצוואה, זהות היורשים וזכויותיהם, לעתים גם העלאת טיעונים בדבר הדין החל על העיזבון. במצבים אלו, חשוב לפנות לעורך דין המתמחה בירושה ובמשפט הבינלאומי, אשר יידע לשלב בין דרישות הדין הישראלי לבין תוכן הדין הזר, ולוודא כי חוות הדעת מוגשת בצורה תקפה, קבילה, ואפקטיבית להכרעה משפטית.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.