הגנה במסגרת תביעה ייצוגית
פיצויים המשולמים בתובענה ייצוגית נאמדים בסכומים אסטרונומיים. משום כך, תובענה ייצוגית היא אחד האיומים הגדולים ביותר, העומדים בפני גופים בסדר גודל בינוני-גדול במשק הישראלי. במאמר זה נדון בקצרה בתובענות ייצוגיות, ונעלה טענות הגנה העומדות בפני נתבעים בתובענות ייצוגיות.
מהי תובענה ייצוגית?
הליך התובענה הייצוגית נוצר כמענה לצרכי השוק המודרני: גופים גדולים בעלי כוח עצום לעומת הצרכנים הקטנים, כאשר ישנם פערי כוח גדולים בין הצדדים. כוחה של תובענה ייצוגית הוא בכך שאנו מאפשרים לפרט אחד לייצג קבוצה גדולה של פרטים אחרים, מבלי שהוא נדרש לבקש את רשותם לכך. כך ניתן להשיג פיצוי לפרטים שנפגעו מן ההפרה: בתובענות ייצוגיות מדובר בהפרות קטנות יחסית, כאלה "שלא משתלם" לתבוע בגינן אלא במסגרת תובענה ייצוגית. מטרה נוספת המושגת בזכות המנגנון של תובענות ייצוגיות היא הרתעה: נתבעים פוטנציאליים נזהרים שלא לבצע הפרות קטנות וזניחות, משום הסכנה להיתבע בתביעה ייצוגית.
טענות הגנה אפשריות
ישנן מספר טענות הגנה אפשריות העומדות לתובעים במקרה של תובענה ייצוגית. נדון בעיקריות שבהן.
היעדר עילה לתביעה ייצוגית: רשימת עילות התביעה שלגביהן ניתן לתבוע תביעה ייצוגית היא רשימה סגורה, ומנויה בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. כלומר לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגד כל אחד שיצר עוול כנגד קבוצה של תובעים, אלא רק כנגד הגופים המנויים ברשימה: בנקים, חברות ביטוח, מפגע סביבתי, תביעה בעילה של הגבלים עסקיים ועוד.
עילת תביעה אישית: בעיקרון, חוק התובענות הייצוגיות נועד להרתיע מפגעים פוטנציאליים מביצוע עוול כלפי הציבור. עם זאת, החוק שם דגש רב על כך שמי שתובע בשם קבוצה נפגעת מהפרה, יחזיק בעילת תביעה אישית. בדנ"א 5712/01 ברזני נגד בזק, היה מדובר על מצג מטעה בפרסומת של בזק. למרות הפרסומת המטעה, קבע בית המשפט כי נדרש קשר סיבתי בין ההסתמכות על הפרסומת, לבין הנזק שנגרם ללקוח (מה שהביא לדחיית התובענה). עם זאת, ישנם מצבים בהם לא צריך להוכיח קשר סיבתי, כגון הטעיה במחדל (תובענה ייצוגית שהוגשה בפרשת הסיליקון בחלב), או במצבים בהם נגרם נזק שאינו ממוני.
תום לב של התובע: החשש של המחוקק בתובענות ייצוגיות הוא מתובעים סחטניים, שאינם מתנהגים בתום לב. למשל, ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נגד רייכרט, נקבע שאם אדם רוכש מניה של חברה, רק כדי להגיש תביעה ייצוגית נגד אותה חברה, אזי לא מדובר בתובע תם לב, וניתן לפסול את התובענה הייצוגית.
בפסק דין גליזר (רע"א 3698/11) מדובר היה בחברת שלמה סיקסט להשכרת רכב, שהייתה מחייבת לקוחות שלא החזירו מיכל דלק מלא (בניגוד לחוזה) בתעריף דלק גבוה משמעותית מהמחיר בשוק. גליזר החזירו את האוטו עם מיכל שאינו מלא, וחויבו בתעריף דלק גבוה. עם זאת, התברר שהם החזירו את המיכל באופן הזה בכוונה, רק כדי לתבוע את שלמה סיקסט בתובענה ייצוגית (מדובר היה בעורכי דין). לכן התובענה לא אושרה. כלומר, כאשר התובע יוזם את עילת התביעה בעצמו, מדובר בחוסר תום לב ועילה לפסילת התובענה הייצוגית.
שאלה משותפת לחברי הקבוצה: על מנת להגיש תובענה בשם קבוצה, יש להעלות טענה משותפת לכלל חברי הקבוצה. אם עילות התביעה אינן זהות, אזי ניתן לטעון כי אין לאשר את התובענה כייצוגית. השאלה היא שאלת ה-Commonality, כלומר עד כמה השאלות המשותפות לחברי הקבוצה, הן משמעותיות יותר מהשאלות האינדיבידואליות. אם לא, יתכן שכל תובע יצטרך לתבוע בנפרד כדי להשיג פיצויים.
התובענה הייצוגית היא הדרך הראויה ביותר לבירור הסוגיה: שאלה אחת היא האם הקבוצה גדולה מספיק לצורך בירור הסוגיה. מהו הגודל המספיק לצורך תובענה ייצוגית, זו שאלה שהתשובה שלה תלויית הקשר. בדרך כלל כאשר מדובר בקבוצה קטנה יותר, התביעה האישית שלהם תהיה גדולה יותר כך שיש פחות סיבות להגיש תובענה ייצוגית ולכן רוב הסיכויים שלא תאושר. עם זאת, אין מספר מינימלי של חברים לאישור תובענה ייצוגית.
עם זאת, מדובר בסעיף סל (סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות) המאפשר להעלות מגוון טענות לפיהן המקרה אינו מתאים להתנהל כתובענה ייצוגית.
אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.