שמירת זכויות יוצרים

זכויות יוצרים הינן למעשה אגד של זכויות לביצוע בלעדי של פעולות מסויימות ביצירה מסויימת ע"י בעליהן, ואשר במקביל מגנות על בעליהן מפני שימוש ביצירה על ידי אחרים ללא הרשאתו. פעולות אלו, אשר מפורטות בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כוללות, בין היתר, את העתקת היצירה, שידורה, השכרתה, ועוד. שמירת זכויות יוצרים, כוללת את הפעולות הנדרשות על מנת לוודא כי לא נעשה כל שימוש מפר ביצירותיו של בעל הזכויות.

אופן היווצרות זכויות היוצרים.

זכויות היוצרים נמנות על התחומים בהם עוסקים דיני הקניין הרוחני. אולם, להבדיל מזכויות קניין רוחני אחרות, כגון פטנטים, מדגמים, וסימני מסחר, הן אינן טעונות רישום במרשם כלשהו בארץ או כל הליך פורמאלי אחר, כדי לקבל את הגנת החוק. כלומר, זכויות היוצרים מתגבשות מאליהן עם יצירת היצירה, וזאת ללא צורך באקט נוסף כלשהו.
לפיכך, בהעדר רישום של זכויות היוצרים, מתעוררת לעיתים השאלה כיצד ניתן לשמור עליהן, ולהוכיח את הבעלות עליהן, במישור הראייתי, כאשר זכויות אלו מופרות. שאלה זו מתעוררת, למשל, כאשר היוצר של היצירה מעוניין לחשוף אותה בפני גורמים שונים, כגון משקיעים או מוציאים לאור. שכן, במקרה ויצירתו הועתקה ע"י גורמים אלו, או על ידי גורמים אחרים, יצטרך אותו יוצר להוכיח כי היצירה אכן שלו, וכי היא נוצרה על ידו קודם להעתקתה ע"י אותם הגורמים.

כיצד ניתן לקבע שמירת זכויות היוצרים.

עקרונית, קיימות כיום שלוש דרכים לשמירת זכויות יוצרים בישראל, וזאת כמפורט להלן:

(א) שמירת הזכויות ע"י רישום הזכויות במרשם זכויות היוצרים הקיים בארה"ב. זוהי הדרך העדיפה ביותר מבחינת יעילותה, אם כי גם היקרה ביותר, לשמירת זכויות היוצרים. להבדיל מישראל, ארצות הברית מנהלת מאגר זכויות יוצרים, אשר מכיל יצירות רבות מארצות הברית ומשאר העולם, השמורות בספריית הקונגרס. לפיכך, ניתן לרשום במרשם זה גם זכויות יוצרים ביצירות ישראליות, ולקבל ממנו תעודה רשמית, אשר נתפסת כמהימנה ברחבי העולם, וקבילה גם בבתי המשפט בארץ, בכפוף לאימותה כדין. הרשות הפדראלית אשר מנהלת מרשם זה איננה בודקת את היצירה עצמה, כך שהתעודה המתקבלת ממנה אינה מעידה על מקוריות היצירה כי אם על רישומה בלבד בתאריך מסויים במרשם. כמו כן, אין צורך בתרגום היצירה לאנגלית לצורך רישומה במרשם זה, וניתן לרשמה גם כשהיא בשפה העברית.
(ב) שמירת זכות היוצרים ע"י הפקדת היצירה במשרדי עורכי דין בארץ, או באמצעות אתרי אינטרנט שבבעלות משרדים אלו, אשר נוהגים  לנהל רישום מסודר ומקצועי של יצירות. זוהי דרך הביניים מבחינת יעילותה ועלותה. משרד עורכי הדין מנפיק תעודה המאשרת  כי היצירה הופקדה אצלו במועד הרשום ע"י בעליה, אשר הצהיר כי הוא בעל זכות יוצרים בה, וכי מאז ההפקדה לא בוצע ביצירה כל שינוי.
(ג) שיגור היצירה בדואר רשום ליוצר – דרך זו היא הינה הדרך הזולה והקלה ביותר לביצוע, אך גם הפחות יעילה מבין שלוש הדרכים. כל מה שהיוצר מתבקש לעשות הוא פשוט לשלוח לכתובתו האישית את היצירה, כשהיא נתונה בתוך מעטפה סגורה, ובדואר רשום.  תאריך המשלוח שהוחתם על המעטפה עם שליחתה משמש כראיה לכאורה שהיצירה נוצרה לכל המאוחר בתאריך זה. כאשר המעטפה תגיע לבית היוצר, עליו לשמור עליה כשהיא סגורה ולא לפתחה, כדי שיוכל להציג את המעטפה כראיה. הבעייתיות שכרוכה בפיתרון זה נובע מכך שאף אחד, פרט ליוצר עצמו, לא יוכל להעיד כי המעטפה אכן נשמרה סגורה, וכי לא בוצעו ביצירה שינויים כלשהם לאחר מועד שליחתה בדואר הרשום.

נטלי ההוכחה לעניין הבעלות.

סעיף 64 לחוק מפרט מספר חזקות לכאורה, הניתנות לסתירה, ואשר קובעות מי הוא יוצר היצירה. מאחר והכלל הוא כי היוצר של יצירה כלשהי, הינו גם בדרך כלל הבעלים הראשון של זכויות היוצרים בה (סעיף 33 (1) לחוק), אזי ברי כי החזקות הללו קובעות למעשה לא רק מי הוא היוצר של היצירה, אלא גם מי הוא הבעלים של זכויות היוצרים בהן.
חזקות אלו קובעות, לדוגמא, כי כאשר שמו של אדם מופיע ע"ג היצירה כיוצר שלה, או כמפיק של יצירה קולנועית או תקליט – חזקה שהוא היוצר שלה. כך גם נקבע בת"א 15824-10-12 טל רינקוב נ' קרני צור קליין, בו נדון מקרה של קלפי אסטרולוגיה עליהם הופיעה חתימת היוצרת שלהם. ברם, במקרה ולא מצויין אף שם ע"ג היצירה, אזי הכלל הוא שנטל ההוכחה מוטל על מי שטוען כי הוא היוצר של זכויות היוצרים – ת"א  13143-09-08  פינצי נ' שביט ואח'.
בהעדר מרשם זכויות יוצרים בארץ, מומלץ להתייעץ בעו"ד מקצועי ומנוסה בתחום לשם בחירת הדרך המומלצת לשמירת זכויות היוצרים על יצירה כלשהי, ולהוכחת הבעלות עליהן במקרה והן הופרו.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.