דיני ניירות ערך

דיני ניירות ערך עוסקים בעיקרם בהגנת האינטרסים של ציבור המשקיעים בשוק ההון והמסחר בניירות הערך, ולרבות באמצעות רגולציה ופיקוח על הגופים השונים הפועלים בשוק ההון ובמגזר הפיננסי.

ההתערבות הרגולטורית בשוק ההון נאכפת בישראל בעיקרה על ידי הרשות לניירות ערך, אשר משוייכת למשרד האוצר, ואשר מתפקידה לשמור על עניינו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, ולפקח על שוק ההון ועל הנעשה בבורסה לניירות ערך בישראל. ההתערבות הרגולטורית חשובה במיוחד במקרים בהם קיימים כשלי שוק אשר אינם מאפשרים את התפתחותו של שוק הון תקין ומשוכלל. קביעת משטר פיקוח הדוק על הגורמים הפעילים בשוק ההון ואכיפתו בפועל הן תנאים חיוניים להגשמת ייעודו של שוק ההון ומתן מענה לכשלי שוק שונים.

הבורסה לניירות ערך בישראל הינה למעשה חברה פרטית אשר הוקמה על פי חוק ניירות ערך, ומפוקחת על ידי הרשות לניירות ערך. כיום חברים בה כל הבנקים, בתי השקעות גדולים, ובנק ישראל. הבורסה משמשת למעשה כזירת מסחר מוסדרת ומפוקחת, בה קונים ומוכרים נפגשים על מנת לבצע עסקאות בניירות ערך, אך גם בסחורות, מטבע חוץ, וכד'. מחירי ניירות הערך הנסחרים בבורסה משתנים באופן רציף מדי יום בהתאם להיצע וביקוש.

חברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה, מכונות גם "תאגידים מדווחים", וזאת בשל חובות הדיווח המוטלות עליהן, וזאת כפי שיפורט בהמשך הדברים להלן.

סוגי ניירות הערך הנמנים בחוק ניירות ערך: מניות, כתבי אופציה, אגרות חוב (אג"ח ממשלתיות ואג"ח קונצרניות), ניירות ערך מסחריים; מוצרי מדדים (תעודות סל); מוצרים מובנים. כמו כן, בחוק השקעות משותפות נכללות גם יחידות של קרנות נאמנות. כמו כן קיימים סוגי ניירות ערך נגזרים שאינם נכללים בחוק: אופציות וחוזים עתידיים.

דיני ניירות הערך מוסדרים בארץ בעיקר במסגרת חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, והתקנות השונות והרבות שהותקנו לפיו. קיימים גם חוקים נוספים, כגון חוק השקעות משותפות בנאמנות, חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995, ועוד.

חובות הגילוי והדיווח המוטלות על פי דיני ניירות הערך.

דיני ניירות הערך עברו שינוי במשך השנים, וממדיניות של חובת זהירות החלה על הקונה עברו לעקרון של חובת הגילוי הנאות של המוכר, קרי, הטלת חובות זהירות ודיווח קפדניות על התאגידים המדווחים, וזאת על מנת שהם ימסרו לציבור המשקיעים (הקיים והפוטנציאלי) מידע מדויק ואמין אודות המסחר בני"ע שלהם, קרוב ככל האפשר להתרחשות, וזאת בהתאם לעיקרון הגילוי  והשקיפות שהן מחוייבות לנהוג לפיו.

על התאגידים לכתוב את דיווחיהם בהתאם לכלל הגילוי הנאות, אשר מחייב אותם למסור את כל המידע הרלוונטי למשקיע סביר, ואוסר על קיומו של פרט מטעה. הפרת כלל זה הנה הפרה פלילית. כמו כן, על התאגידים לדווח גם על מידע צופה פני עתיד, ובלבד שהנסיבות אשר התרחשותם אינן ודאית יובהרו היטב.

לחובות הגילוי והדיווח יש שלוש תכליות עיקריות: האחת, לספק מידע זמין מדויק ומהיר למשקיעים על נסיבות משתנות העשויות להשפיע על האופן שבו יכלכלו מעשיהם. השניה, להרתיע בעלי כוח בחברה מפני התנהגות חריגה העלולה לפגוע בחברה, תוך אפשרות פיקוח על פעולותיהם.  והשלישית, לבסס שוק יעיל לניירות ערך, שבו מגיבים מחירי ניירות הערך הנסחרים באופן מידי לכל מידע בעל חשיבות ובכך לסייע לגיוס הון ולפיתוח המשק. כך נקבע, למשל, בע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גיבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ, וע"א 53/0/90 א.צ. ברנוביץ' נ' רשות ניירות ערך.

אופן הדיווח לציבור ולרשות לני"ע נעשה באמצעות מערכת המגנ"א ("מערכת גילוי נאות אלקטרונית"), אשר פתוחה לעיון הציבור.

החובה במתן דיווח לציבור באמצעות שני אפיקי השקעה עיקריים:

בשוק הראשוני/שוק ההנפקות –  באמצעות תשקיף, וזאת בכל פעם שתאגיד מציע לציבור ניירות ערך.
כלומר, כל מי שמציע ניירות ערך לציבור, חייב בפרסום תשקיף המשקף את מצבו של התאגיד המנפיק. אי פרסום תשקיף או פרט מהותי בתשקיף על מנת להטעות משקיע סביר מהווה עבירה פלילית חמורה.
ניתן לפטור תאגיד מפרסום תשקיף במספר מקרים, כגון במקרה שמספר הניצעים (מי שההצעה מופנית אליו) אינו עולה על 35, וכן אם מדובר בתוכנית תגמול לעובדים, וכאשר מדובר בהנפקות על פי תשקיף מדף. מיד לאחר אישור התשקיף על ידי רשות ניירות ערך,  יש לפרסמו בציבור תוך 7 ימים, ולהמתין להזמנות של ניירות ערך מצד הציבור.
כאשר מוצעים ניירות ערך לציבור, ניתן להיעזר בחתם, אשר מתחייב לרכוש את ניירות הערך המוצעים במקרה שהציבור לא ירכוש אותם, ואשר גם אחראי על כל האמור בתשקיף וחותם עליו.

בשוק המשני/שוק המסחר – באמצעות דיווחים תקופתיים, וזאת במהלך המסחר השוטף בבורסה.
כלומר, לאחר שניירות הערך כבר הונפקו והם נסחרים בבורסה, חייב התאגיד לעדכן את הציבור בדבר שינויים שהתרחשו או עומדים להתרחש לגביהם, וזאת באמצעות דיווחים התקופתיים הבאים:

• דיווח שנתי – הינו דיווח המוגש מדי שנה, לא יאוחר משלושה חודשים מתום השנה, ומכיל ארבעה חלקים: תיאור עסקי התאגיד, דו"ח הדירקטוריון, פרטים נוספים על התאגיד, ודו"ח בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית.
• דיווח רבעוני – הינו דיווח המוגש מדי רבעון, אשר מוגש לא יאוחר מחודשיים מתום הרבעון. דיווח זה, אשר מכונה גם נקרא "דוח כספי-ביניים", כולל מידע בנוגע לרבעון האחרון, ומכיל שלושה חלקים: דו"חות כספיים והשוואתיים לשנה הקודמת, דו"ח הדירקטוריון מצומצם, דו"ח בדבר אפקטיביות הבקרה הפנימית מצומצם.
• דיווח מיידי – הינו דיווח המוגש מייד ובעת התרחשות אירוע, אשר יכול להשפיע באופן מהותי על שער ניירות הערך של התאגיד. יש להגישו תוך שעות ספורות מעת שהמידע נודע לחברה, ורק לאחר 30 דקות מפרסומו במערכת המגנ"א, ניתן לדווח עליו בתקשורת. תאגיד רשאי לעכב את הדיווח המיידי אם הגשתו עלולה למנוע השלמת פעולה או עסקה, או להרע משמעותית את תנאיה.

ענף דיני ניירות הערך שווק ההון הינו ענף מורכב המצריך בקיאות והכרות מעמיקה עם החוק הישראלי והרשויות אשר רלוונטיות לתחום זה, ועל כן חשוב ומומלץ ביותר להתייעץ ולהיעזר בעו"ד מקצועי ומנוסה בתחום זה.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.