חברה ציבורית

"חברה ציבורית" מוגדרת במסגרת סעיף 1 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כך: "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור"; במילים פשוטות, חברה ציבורית היא בדרך כלל חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך.

בעבר, הוגדרה חברה ציבורית במסגרת פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, כחברה שמספר חבריה הינו שבעה ומעלה, ולא קיימת בה הגבלה על עבירות המניות. ברם, הגדרה זו שונתה במסגרת חקיקת חוק החברות, כפי שצויין לעיל. מטבע הדברים, על החברה הציבורית חלה חובת שקיפות מוגברת, והרגולטורים השונים נוהגים לפקח ולהתערב ביתר שאת בנעשה בה, בעת הצורך.

כיצד הופכת חברה לציבורית?

חברה פרטית יכולה להפוך לציבורית כאשר בעלי מניותיה מעוניינים להציע את מניותיה לציבור הרחב. תהליך זה נעשה באמצעות הנפקת מניות ראשונית לציבור, ולאחר מכן באמצעות מסחר שוטף במניות במסגרת הבורסה לניירות ערך. במסגרת הנפקת המניות, על החברה להציע את מניותיה לציבור באמצעות תשקיף אשר הרשות לני"ע התירה את פרסומה.
על תשקיף לכלול את כל הפרטים שנקבעו בתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף וטיוטת תשקיף – מבנה וצורה), תשכ"ט-1969, וכל פרט נוסף שהמציע הודיע עליו לרשות כעל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע הסביר השוקל רכישת ני"ע המוצעים, והרשות לניירות ערך דרשה לכלול בתשקיף.
בין היתר, על התשקיף לכלול את הפרטים הבאים: תיאור המניות, תיאור האג"ח (במידה ויש), הצעת זכות והדרך למימושה, התקשרויות לרכישת ניירות ערך, אם נעשתה התקשרות לרכוש מאת המנפיק או המציע ניירות ערך שטרם הנפקתו יש לפרט את הפרטים הרלוונטיים, מחיר ניירות ערך ותנאי תשלומו, אופן הזמנת ניירות ערך, תחילת התקופה להגשת הזמנות, חלוקת ניירות ערך והחזרת כסף,  הקצאה, פיצול וחיתום.

ההבדלים העיקרים בין חברה פרטית לחברה ציבורית.

בשל העובדה לפיה מניותיה של החברה הציבורית נסחרות בבורסה לני"ע ומוחזקות בידי הציבור, קיימים הבדלים מובנים בינה לבין החברה הפרטית, וזאת במטרה לחזק את הפיקוח על אופן ניהול החברה, ולהגן על האינטרסים של בעלי מניות המיעוט מקרב הציבור. להלן חלק מן ההבדלים הללו:

1. חברה פרטית – יכולה למנות דירקטור חיצוני אחד בלבד; חברה ציבורית – חייבת למנות לפחות ארבעה דירקטורים, מאחר ועליה למנות ועדת ביקורת אשר תכלול לפחות שלושה דירקטורים וכן יו"ר דירקטוריון, שאינו יכול להיות חבר ועדת הביקורת. כמו כן, עליה למנות לפחות שני דירקטורים חיצוניים, אשר אין להם כל זיקה לבעלי השליטה בחברה, והינם בעלי מומחיות מקצועית או פיננסית/חשבונאית, ואשר אמורים לייצג את כלל האינטרסים של החברה, לרבות של בעלי מניות המיעוט, לעומת האינטרסים של בעלי המניות השליטה בה.
2. חברה פרטית – יכולה למנות יו"ר לדירקטוריון, ובמידה ומונה כזה, אין מניעה שהוא ישמש גם כמנכ"ל החברה;  חברה ציבורית – חייבת למנות יו"ר לדירקטוריון, והוא אינו יכול לשמש גם כמנכ"ל החברה, אלא אם התקבל לכך אישור של האסיפה הכללית בהתאם לאמור בחוק.
יו"ר הדירקטוריון אמור לנהל את עבודת הדירקטוריון, את הדיון בישיבות הדירקטוריון, לקבוע את סדרי היום ואת אופן זימונן של הישיבות, וכיו"ב נושאים בקשר לעבודת הדירקטוריון. כלומר, ליו”ר הדירקטוריון מוקנית למעשה הסמכות לנווט את עבודת הדירקטוריון.
3. חברה פרטית – יכולה למנות מנכ"ל, אך במידה והחברה החליטה שלא למנות כזה, היא תנוהל ע"י הדירקטוריון; חברה ציבורית – חייבת למנות מנכ"ל, וניתן למנות יותר ממנכ"ל אחד.
4. חברה פרטית – יכולה למנות ועדת ביקורת מקרב חברי הדירקטוריון, אשר מתפקידו לעמוד על ליקויים בניהול העיסקי של החברה; חברה ציבורית – חייבת למנות ועדת ביקורת מקרב חברי הדירקטוריון, אשר תכלול לפחות שלושה דירקטורים, וכל הדירקטורים החיצונים יהיו חברים בה.
5. חברה פרטית – חייבת לדווח לרשם החברות בלבד; חברה ציבורית – חייבת לדווח לרשם החברות, לרשות לניירות ערך, ולבורסה שבה נסחרים ניירות הערך שלה.

עיקרון הגילוי הנאות.

על מנת להבטיח את שקיפות החברה הציבורית, מוחל על חברה ציבורית עיקרון הגילוי הנאות, הנמנה על העקרונות הבסיסיים בדיני ני"ע.
בהתאם לעיקרון זה, חייבת החברה הציבורית לגלות ולחשוף בדו"חות הרבעוניים והשנתיים שלה את כל המידע הרלוונטי לגביה. כך נקבע, למשל, בע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך.
במסגרת ע"א 218/96 ישקר בע"מ ואח' נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, קבע השופט ברק כי חובת הגילוי הנאות חלה הן בשלב הנפקת ניירות הערך לציבור, וזאת באמצעות התשקיף, והן בשלב בו נסחרים ניירות הערך בבורסה, וזאת באמצעות עדכון המידע  המצוי בידי המשקיע מתקופה לתקופה, וכפי שנקבע גם בע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ.

השופט ברק פירט את המאפיינים הייחודיים לדיני ני"ע, מהם נובע הצורך בעיקרון הגילוי הנאות:

• קיומו של פער מידע בין ציבור המשקיעים לבין החברה המציעה את ניירות הערך שלה לציבור. נייר ערך הוא בעל אופי מיוחד, מאחר שערכו אינו גלוי על פניו. ערכו נקבע על פי איתנותה ורווחיותה של החברה. ההגינות מחייבת שהחברה תספק מידע בדבר ערכה למשקיע הסביר, על מנת שיוכל לקבל החלטת השקעה מודעת.
• קיומה של הפרדה בין הבעלות בחברה הבורסאית והשליטה בה. הבעלות מפוזרת בידי הציבור הרחב, בעוד שהשליטה בה נתונה בידי קבוצה קטנה, של בעלי מניות ודירקטורים. למשקיע הבודד אין אינטרס מספיק לפקח על בעלי השליטה., ולכן נדרשת התערבות חקיקתית – בין היתר, בלבוש עקרון הגילוי הנאות – להגנה על המשקיעים.
• כוחות השוק גורמים לעתים להפצתו של מידע על ניירות הערך, שהוא פחות מהדרוש למשקיע מבחינה אופטימאלית. כך, למשל, החברה עשויה לגלות פחות מהנדרש למשקיע הפוטנציאלי, כדי למנוע מידע ממתחריה. כן עשויה היא להימנע מגילוי מידע שלילי על פעולותיה. לכן נדרשת הסדרתו של הגילוי על ידי המחוקק.

כמו כן, פירט השופט ברק את מטרות עיקרון הגילוי הנאות:

• מסירת מידע לציבור המשקיעים, באופן שיאפשר להם לקבל החלטות רציונאליות בנוגע להשקעותיהם.
• לשמש כאמצעי פיקוח מרתיע לגבי אופן התנהלות החברה ומנהליה: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
• חיזוק אמון הציבור בארץ ובחוץ לארץ בשוק ניירות הערך הישראלי. שוק ההון מבוסס על אמון הציבור, ואמון הציבור מושתת על מידע מלא בדבר החברות, שמניותיהן נסחרות בבורסה.
• הגברת יעילותו של שוק ניירות הערך, מאחר שבעזרת חשיפת המידע הרלוונטי, יש לשוק יכולת להגיב בזריזות לשינויים הנוגעים למצבה של החברה. שוק משוכלל מחייב מידע מלא על אודות החברה הנסחרת.

הטיפול המשפטי בחברות ציבוריות הינו נושא מורכב ורב היבטים והשלכות, אשר מצריך בקיאות ומיומנות רבה, ועל כן חשוב ומומלץ ביותר להתייעץ ולהיעזר בעו"ד מקצועי ומנוסה בתחום.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, עוסק בדיני חברות ותאגידים ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.