מחלוקות בין בעלי מניות בחברה

לפי חוק החברות, תכליתה של חברה היא לפעול להשאת רווחיה לפי שיקולים עסקיים. ואכן, חברות עסקיות הן בדרך כלל דבר נהדר ורווחי לצדדים המעורבים, אך לעתים קורה שבין בעלי מניות בחברה, שהם למעשה שותפים עסקיים, מתגלע סכסוך שעליו הצדדים מתקשים לגשר בינם לבין עצמם. גם כאשר עסקינן בחברה מסודרת עם תקנון ואולי עם הסכם בעלי מניות, קורה שאחד או יותר מהשותפים, חש מקופח עקב התנהלות של אחד או יותר מבעלי המניות האחרים. אז מה קורה בסכסוך בין בעלי מניות, כיצד אפשר לנסות להימנע מכך, ומה עושים כאשר סכסוך כזה מגיע לבית המשפט? הנה מה שחשוב לדעת על סכסוך בין בעלי מניות בחברה.

כיצד מתגלעת מחלוקת בין בעלי מניות?

לחברה יש משאבים, נכסים, הוצאות והכנסות; עניינים אלו מעצם טבעם מהווים כר פורה לסכסוכים. סכסוך יכול להיווצר על רקע היעדר הסכמות בנושאים כגון חלוקת משאבים, ניהול התקציב של החברה, אופן חלוקת הדיבידנדים, מינוי בעלי תפקידים ועוד. למשל, לא אחת קורה מצב שבו החברה נכנסת לקשיים כלכליים, ובעלי המניות צריכים להזרים כספים כדי לסייע לה לשרוד. לעתים, רק אחד מעוניין להכניס את היד לכיס; אולם מה דינם של הכספים האלה? האם יהיו הלוואת בעלים (ויקבלו קדימות במצבים מסוימים)? האם לחילופין ייכנסו להון הרשום של החברה, וישנו את מאזן המניות בין בעלי המניות (וכך ישנו את יחס הכוחות ביניהם)?

דינמיקה נפוצה יחסית לסכסוך בין בעלי מניות, היא מצב שבו לחברה יש שני בעלי מניות עיקריים, האחד יזם והשני משקיע. המשקיע סבור שהוא ראוי לבכורה, היות והוא זה שמסכן את הכסף שלו במיזם, ואילו מנגד היזם סבור שהוא זה הראוי לבכורה, היות והוא זה שהביא את הפיתוח הטכנולוגי, את הקשרים העסקיים, או כל צורה אחרת של מה שמהווה בפועל את המנוע העסקי של החברה.

על פי רוב, מצב שבו יש שוויון מוחלט בכוח ובסמכויות, הוא מצב המקשה על חברה להתקדם לעבר יעדיה (השאת רווחים כאמור). משום כך, לרוב הצדדים מגדירים בהסכם ביניהם, מצב שבו אחד מהם מחזיק ביותר סמכויות מהשני, למשל סמכויות ניהול, מניות רוב וכדומה, כך שהוא יהא רשאי לקחת את רוב ההחלטות השוטפות בעצמו, ואילו החלטות שהן מטבען קרדינליות יותר (כמו למשל, מכירה של החברה), יתקבלו בצורה משותפת. לכאורה, אם מטרת החברה היא להשיא רווחים, על פניו לא אמורות להיות בעיות בסידור כזה, שהרי כאשר כולם פועלים לשם מטרה זו, כולם מרוויחים; אולם בפועל, מה שקורה אולם לא מעט, הוא מצב שבו בעל מניות המיעוט טוען לקיפוח מצד בעל מניות הרוב. למשל, בעל מניות הרוב מתקשר עם ספק בצורה שלא מיטיבה עם החברה, ואולי מעלה חשד לפיו הוא התקשר עם הספק מתוך עניין אישי. לחילופין, בעלי מניות הרוב החליטו על הקצאת מניות נוספת, בצורה המדללת את האחזקות של בעלי מניות המיעוט וכדומה. במצבים אלו, יתכן שבעלי מניות המיעוט יוכלו לטעון לקיפוח מניות המיעוט (סעיף 191 לחוק החברות, ראו בהמשך), ויהיו עשויים לקבל סעד של מניעת מהלכים אלו בידי בית המשפט.

כיצד ניתן להימנע מסכסוכים משפטיים בין בעלי המניות?

סכסוכים אלו נוצרים לא פעם על רקע נושאים אשר אינם מוגדרים כדבעי בתקנון או בהסכם בעלי המניות. לפיכך, צעד מניעתי יעיל, יהיה להסדיר את הנושאים הללו בתקנון או בהסכם בעלי המניות (אגב, מה ההבדל בין השניים? התקנון חל כלפי כולי עלמא, קרי בעלי המניות, אבל גם נושאי משרה, משקיעים, נושים וכדומה. הסכם בעלי מניות חל בין בעלי המניות).

למשל, דרך אחת למשל בה ניתן למנוע (או לפחות להקטין באופן ניכר) סכסוכים על רקע מצב שבו בעל מניות חושש להיות שותף עם אדם זר שאינו רצוי מבחינתו, הוא תניה מסוג Tag along: לפי תניית Tag along, אם בעל המניות רוצה למכור את המניות שלו לצד שלישי, הוא מחויב להגיע לעסקה שלפיה גם בעל המניות האחרים יוכלו להצטרף אליו בעסקה, כך שהיא תכלול את קניית המניות של כולם. לעומת זאת, בהסכם Bring along, בעל מניות מסוים שרוצה למכור את המניות שלו, יכול לגרור איתו את בעל המניות הנוסף למכירה (במצב כזה בעלי השליטה יכולים לקבל מחיר טוב יותר על המניות שלהם, משום שבנפרד כל אחד מהם מחזיק במניות מיעוט, אולם ביחד יש להם את מניות הרוב).

דרך אפשרית נוספת למנוע סכסוכים, הוא הסכם של "זכות סירוב ראשונה": כלומר, הצדדים מסכימים ביניהם שאם צד אחד רוצה למכור את המניות שלו בחברה, הוא מחויב קודם כל להציע אותן לבעלי המניות האחרים בחברה, באותו מחיר שבו הוא מעוניין למכור.

אלו רק דוגמאות לתניות והסכמים המאפשרים למנוע מראש מצבים שבפועל קורים לא פעם במהלך חיים של חברה, ומוטב לנסות לצפות אותם מראש, ולתכנן הסכם בעלי מניות בהתאם.

מה קורה בסכסוך בין בעלי מניות בבית משפט?

הבעיה העיקרית עם סכסוכים בין בעלי מניות, הוא שמי שמשלם את המחיר היא החברה, קרי בעלי המניות עצמם (ולעתים גם בעלי מניות שאינם רלוונטיים לסכסוך). מדוע? משום שכאשר אין מנגנונים מתאימים לכך בהסכמים בין בעלי המניות עצמם, סכסוכים אלו עשויים להביא לקיפאון עסקי, מה שיכול להביא לאובדן הכנסות, אובדן לקוחות, פגיעה במוניטין ועוד.

משום כך, יש לנסח את ההסכם בין בעלי המניות, ככל האפשר, כך שהם קובעים מנגנונים לפתרון סכסוכים. בחברות בהן יש כמה בעלי תפקידים ומספר בעלי מניות, ניתן לזמן ישיבת דירקטוריון או אסיפת בעלי מניות, שתעזור להכריע את המחלוקת בטרם היא תגיע לבית המשפט. כמו כן, תניה מקובלת בהסכם בין בעלי מניות, היא תניית בוררות, לפיה במקרה של סכסוך הצדדים ניגשים לבורר מוסכם מטעמם, מה שיעזור לחסוך דיונים וזמן משפטי יקר.

במצבים בהם אין אפיקים מתאימים יותר, בעלי מניות יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה לסעדים זמניים, למשל ביטול מינוי, ביטול עסקה, ביטול או כפייה של חלוקת דיבידנדים, ביטול החלטות שהתקבלו באסיפת בעלי מניות ועוד. הטענות יכולות להיות טענה של קיפוח בעלי מניות המיעוט, הפרת חובה מצד בעלי מניות הרוב לנהוג בהגינות ובתום לב וכדומה. בית המשפט יכול אף למנות בעלי תפקידים כגון רואי חשבון וכדומה, על מנת לבדוק טענות מסוימות מצד הטוענים לקיפוח.

אם בסופו של דבר כלו כל הקיצים, ובעלי המניות אינם יכולים לעבוד עוד יחדיו, יתכן ובית המשפט יכפה פירוק שיתוף על הצדדים (בעיקר רלוונטי לחברות פרטיות, עם דגש על חברות קטנות). במצב שבו החברה הינה בעלת כושר פירעון, ויש הצדקה כלכלית לפעילות שלה, בית המשפט יעדיף שלא לפרק את החברה ככל האפשר, אלא ימצא דרך בה החברה תישאר שלמה, ואילו אחד הצדדים יקנה את המניות של השותף השני, או וריאציה אחרת של הרעיון הזה, וזאת על מנת להשאיר את החברה עומדת ופעילה.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, כמו גם ייצוג תובעים ונתבעים בהליכים משפטיים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.