הוצאת דיבה
הוצאת דיבה היא בעצם פגיעה בשמו הטוב של אדם. הזכות לשם טוב היא אחת מזכויות האדם אשר מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בכדי להגן על שמו הטוב של האדם מפני הוצאת דיבה נחקק חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הקובע כי הוצאת דיבה הינה עוולה נזיקית – כלומר אדם הנפגע מהוצאת דיבה יכול לתבוע פיצויים מהאדם שפגע בשמו הטוב. עוד קובע החוק כי כאשר הוצאת הדיבה נעשתה בכוונה לפגוע והגיעה לאוזניהם של לפחות שני אנשים חוץ מהאדם הנפגע, היא מהווה עבירה שעונשה עד שנה מאסר. במידה ואדם חש כי שמו הטוב נפגע והוא מעוניין לתבוע פיצויים, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי בכדי לבחון האם אכן מדובר במקרה של לשון הרע לפי הגדרת החוק ומהם סיכויי ההצלחה של התביעה לאור ההגנות השונות הקבועות בחוק.
האם התקיימה הוצאת דיבה.
בשלב הראשון יש לבחון האם אכן הדברים שנאמרו או נכתבו מהווים לשון הרע. חשוב לדעת שבית המשפט לא בודק האם הנפגע הרגיש מושפל או מבוזה, אלא האם מבחינה אובייקטיבית מנקודת מבטו של האדם הסביר יש בדברים כדי להשפיל ולבזות. כלומר, עצם העובדה שאדם חש שהוא נפגע מהדברים אינה יוצרת עילת תביעה בגין לשון הרע. כך למשל, בחודש מרץ 2015 דן בית משפט השלום במקרה בו לאחר שהתגלה שהתובע ניהל קשר רומנטי מקביל עם מספר נשים (הנתבעות) הן פרסמו בדף הפייסבוק שלו הודעות הקוראות לו שקרן פתולוגי, גבר בוגדני, משחק עם בחורות, דג מסריח וגידופים נוספים. בית המשפט קבע כי אין בדברים אלו לשון הרע זאת משני טעמים. האחד שהפסיקה קבעה שקללות וגידופים הינם חלק מהחיים בחברה והם כשלעצמם אינם מהווים לשון הרע. הטעם השני הינו שלדעת בית המשפט אדם סביר שיקרא את ההודעות יבין שהן אינן מתארות את התובע אלא שהתגלע סכסכוך אישי בין התובע לבין הנתבעות (ת"א 26252-10/12 יוגב כהן נ' מיטל יודצ'ק ואח').
האם קיימת הגנה מפני חיוב בפיצויים.
לא כל פרסום של לשון הרע גורר אחריו חבות של המפרסם לתשלום פיצויים לאדם הנפגע. אם היה כך הדבר, הזכות לחופש הביטוי, שהיא אחת מהזכויות המרכזיות והחשובות ביותר בדמוקרטיה, היתה נפגעת בצורה אנושה. על כן נקבעו בחוק איסור לשון הרע מספר הגנות הקובעות שבהינתן קיומם של תנאים מסויימים, גם אם אכן היתה הוצאת דיבה, לא ניתן יהיה לחייב בתשלום פיצויים לנפגע. את ההגנות ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: הגנה על פרסומים שנעשו בתום לב, הגנה על פרסומים שהם דברי אמת ויש בהם עניין לציבור והגנה על פרסומים שהמחוקק קבע שמותר לפרסמם גם אם מדובר בהוצאת דיבה. כך למשל, בחודש פברואר 2015, דן בית משפט השלום בתביעה של אדם שטען כי המועצה המקומית מטולה הוציאה דיבתו בכך שפרסמה באתר האינטרנט שלה פרוטוקול מישיבה המועצה המקומית בה נאמרו דברים שיש בהם משום לשון הרע כלפיו. בית המשפט קבע כי מאחר שעל המועצה מוטלת חובה בחוק לפרסם את הפרוטוקולים של ישיבותיה באתר האינטרנט שלה, גם אם הדברים בפרוטוקול מהווים לשון הרע, הם נחשבים פרסום מוגן שכן חוק איסור לשון הרע קובע שפרסום שנעשה על פי חובה שהוטלה בחוק אינו יכול לשמש עילה לתביעה (ת"א 45304-01/12 דוד אזולאי נ' מועצה מקומית מטולה).
אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.