דיני חברות ותאגידים בישראל

דיני חברות ותאגידים במדינת ישראל מסדירים את מערכת היחסים שבין החברה לפרטיה השונים ואף בין החברה או התאגיד למדינה. מערכת יחסים זו, בעיקר זו שבין החברה לפרטים השונים המרכיבים אותה, יכולה להיות מורכבת מאוד, ולכן החוק מנסה לתחם את החובות, הזכויות וההגדרות של בעלי התפקידים השונים. כמובן, שמלאכה זו הינה מלאכה מורכבת. החוק המסדיר את דיני החברות והתאגידים במדינת ישראל, הינו "חוק החברות, התשנ"ט – 1999‏‏". החוק נכנס לתוקפו בשנת 2000 ועל-כן הוא יחסית חדש. למרות שהחוק החדש מנסה להקיף ככל הניתן את התחום התאגידי, ישנן מספר נקודות שיש לשים לב כאשר עוסקים בחוקים והן מעלות את החשיבות האדירה שיש לעורך דין ישראלי המתמחה בתחום.

סעיף שמירת דינים.

כאמור חוק החברות הינו חוק חדש יחסית, ולמרות שעורכי-דין רבים מישראל ומהעולם רואים בחוק כפריצת דרך בתחום התאגידי, החוק מגיע עם סעיף שמירת דינים. סעיף שמירת 345ל(א) לחוק החברות מאפשר לחברה שהתאגדה לפני חקיקת החוק (כאמור שנת 2000), להמשיך ולהתנהל בהתאם לפקודת החברות המנדטורית, אשר הייתה קיימת (למעט שינויים שהוכנסו במרוצת השנים) עוד לפני קום המדינה. פקודת החברות, בניגוד לחוק, הינה פקודה מיושנת וארכאית, הניסוח לוקה בחסר ויש המון מקום לפרשנות. ישנם תאגידים שבוחרים במתכוון להישאר עם הפקודה, כדי לנצל את הניסוח הבעייתי שלה.

כללי הממשל התאגידי.

אחת ממטרותיו של חוק החברות הינה ליצור פיקוח על מערכת היחסים שבין המדינה לתאגיד. הצורך בפיקוח גדל כאשר מדובר בחברה ציבורית ולא בחברה פרטית (חברה ציבורית – חברה שהונפקה בבורסה, והציבור יכול לסחור במניותיה או חברה אשר הנפיקה אגרות חוב). בעוד שישנם סעיפים בחוק החברות המתייחסים לפיקוח על חברות ציבוריות, תיקון 16 לחוק החברות, הידוע גם ככללי הממשל התאגידי, מציע רשימה של סעיפים המגבירים את ההגבלות על חברות ציבוריות. למרות הדיונים הרבים והניסיונות להכניס את תיקון 16 כחקיקה מחייבת, סוכם לבסוף שהתאגיד רשאי לבחור באם לאמץ את התיקון או אם לאו. באם התאגיד בוחר שלא לקבל על עצמו את התיקון, הוא מחויב ליידע את הציבור כי הוא אינו מאמץ את התיקון, הדבר פוגם ביעילות המסחר מאחר ואין תמריץ לתאגיד לאמץ את התיקון.‏

מטרת התאגיד.

סעיף 11(א) לחוק החברות מגדיר את תכלית החברה: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור". דווקא הסעיף החשוב ביותר בחוק מנוסח בצורה הבעייתית ביותר.
הסעיף מצד אחד קובע כי תכלית החברה הינה להשיא את רווחיה. מצד שני, המחוקק בוחר שלא לסיים כך את הסעיף, אלא מוסיף שניתן לקחת בחשבון גם אינטרסים של גופים אחרים כמו: נושים, עובדים והציבור. ניסוח החוק לא מאפשר לדעת למה התכוון המחוקק ויוצר בעיות פרשניות רבות. הניסוח הבעייתי לא נעלם מעיניהם של השופטים, וכך בפס"ד פנידר נגד קסטרו (ד"נ 7/81), קובעים השופטים כי המגמות של דיני חברות ותאגידים בישראל הן מודרניות. כלומר, לא ייתכן שתכלית החברה מתחילה ונגמרת בהשאת רווחי בעלי המניות, אלא שצריך לחשוב על שאר הגופים בחברה ואפילו על הציבור. זוהי תפיסה הבאה בניגוד מוחלט לתפיסה האמריקאית השמרנית שלא מאפשרת לתאגידים לפעול בניגוד לאינטרסים הכלכליים של בעלי המניות בחברה.
לסיכום, חוק החברות הישראלי נחשב בעיני משפטנים רבים בישראל ובעולם כפריצת דרך בתחום התאגידי, אולם לא ניתן להתעלם גם מחסרונותיו של החוק. מומלץ, בכל עניין  בתחום התאגידי, להיות מלווה בעורך דין מיומן ומקצועי שמכיר את התחום על בוריו ויודע את כל הפרוצדורות שהחוק מאפשר לתאגיד להפעיל.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי, עוסק בדיני חברות ותאגידים ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.