פגיעה בשם טוב

פגיעה בשם טוב של אדם, המכונה גם הוצאת דיבה או לשון הרע, הינה פגיעה שעלולה לגרום לנזקים כבדים, הן רגשיים והן כלכליים. ברם, לא כל פגיעה כאמור תיחשב בהכרח כלשון הרע על פי החוק.

עקרונית, חוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" כדבר אשר עלול להשפיל ולבזות אדם בעיני הציבור. אם כך, נשאלת השאלה איזה ביטוי עלול להיחשב כביטוי מבזה ומשפיל כאמור.

פגיעה בשם טוב, מבחן האדם הסביר.

ראשית נבהיר כי המבחן לכך הינו מבחן אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי. כלומר, אין בוחנים האם מושא הפרסום נפגע באופן סובייקטיבי מהביטוי, אלא יש לבחון כיצד "האדם הסביר", הממוצע, היה מבין את אותו ביטוי. כלומר, מהי המשמעות שהאדם הסביר היה מייחס לאותו ביטוי, בהתאם למשמעות המקובלת בציבור, ולפי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל". כך נקבע, למשל, בע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ. לפיכך, בהחלט ייתכן מצב בו למרות שמושא הפרסום נפגע מאד באופן אישי מאותו ביטוי שהופנה כלפיו, עדיין, מבחינת האדם הסביר, אין המדובר בביטוי העולה כדי לשון הרע, אשר מבזה אותו ופוגע בשמו הטוב.

יחד עם זאת, מבחן האדם הסביר צומצם לסביבתו הקרובה של הנפגע. כלומר, אין המדובר באדם הסביר המייצג את כלל הציבור בו חי הנפגע, כי אם לאדם הסביר המייצג את סביבתו הקרובה בלבד של הנפגע, לרבות קבוצת המיעוט, המגזר או החוג הספציפי שבו מתנהלים חייו. לפיכך, ייתכנו מצבים בהם ביטויים מסויימים יוגדרו כלשון הרע משום שהם ייחשבו כמבזים בעיני הסביבה הקרובה בלבד בה חי הנפגע, הגם שהם אינם בהכרח נחשבים ככאלה בעיני הציבור הרחב בכללותו, וזאת אלא אם כן המדובר בביטוי הנוגד את תקנת הציבור בישראל.

כך נקבע במסגרת ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן. במסגרת תיק זה נדון פרסום אשר האשים את התובע, שאהה, אזרח ירדני אשר שימש כארכיהגמון בכנסייה הארמנית בירושלים, בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל. דעת הרוב בתיק זה פסקה כי יש לאפשר תביעות לשון הרע גם במקום בו הדברים ייחשבו כלשון הרע אך ורק בעיני קבוצת המיעוט אליה משתייך הנפגע, גם אם אין הציבור בכללותו סבור כך. יחד עם זאת, התביעה נדחתה בשל הסירוב להכיר בשיתוף פעולה עם ישראל כמעשה המהווה לשון הרע, כאשר נאמנותו של התובע נתונה למדינת אויב.

מה דינם של ביטויי גנאי וקללות?

גם כאשר המדובר בכינויי גנאי וקללות, יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם למבחן האדם הסביר. כלומר, לא כל קללה המופנית לאדם מסוים תוגדר אוטומטית כלשון הרע, אלא יש להוכיח כי הקללה ביזתה את נשוא הדברים, בהתאם לנסיבות המקרה. במידה והקללה המדוברת נאמרה במסגרת היתקלות מקרית של שני אנשים זרים, סביר להניח כי בד"כ היא לא תוגדר כביטוי מבזה על פי החוק. לעומת זאת, ככל שהמדובר בקללה בוטה ומכוונת, אשר פורסמה באופן ציבורי ופומבי, יטה המשקל לכיוון ההכרה בה כלשון הרע על פי החוק.

כך, לדוגמא, נקבע במסגרת רע"א 10520/03 בן-גביר נ' דנקנר, במסגרתו תבע פעיל הימין הקיצוני, איתמר בן-גביר, את העיתונאי המנוח אמנון דנקנר, אשר כינה אותו בשידור חי בטלוויזיה "נאצי קטן". בית המשפט העליון קבע כי המדובר בביטוי המהווה לשון הרע (אם כי פסק לבן גביר פיצוי בסך של שקל אחד בלבד…..).

עוד נקבע כי הכינוי "הומו" מהווה אף הוא לשון הרע. כך נפסק במסגרת ע"א 1145/95 קליין ואח' נ' אמסלם, בו נדון הביטוי "הומו" אשר נכתב במסגרת כתבה בעיתון אודות שחקן כדורסל ידוע, שלא היה כזה. בית המשפט קבע כי הגם שבחברה סובלנית ופתוחה אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אזי לאור העובדה שחברתנו טרם הגיעה למידת סובלנות ופתיחות שכזו, ומאחר שהכינוי "הומו" עדיין מהווה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור, מכאן שהמאבק לקידום הסובלנות והפתיחות כדי להצדיק כינוי זה, אינו יכול להתקיים על גבו של הנפגע.

הגשת תביעה בגין פגיעה בשם טוב הינה עניין מורכב המצריך בדיקות ושיקולים שונים על פי החוק, ועל כן מומלץ להיעזר לשם כך בעו"ד בקי ומנוסה בתחום.

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים.