אכיפת חוזה שלא נחתם

באמצעות מערכת המשפט המודרנית, ניתן לאכוף באמצעות בית המשפט חוזה מחייב שנחתם בין שני פרטים. אולם השאלה האם חוזה מטיל חיוב על הצדדים רק מרגע החתימה, או שמא התמונה מורכבת יותר? במאמר זה נדון באכיפתו של חוזה שלא נחתם, ונראה לאילו נקודות חשוב לשים לב בהקשר זה.

מהו חוזה?

על מנת שנקבע כי חילופי דברים והצעות בין פרטים התגבשו לכדי חוזה מחייב, אנחנו צריכים לבסס מבחינה משפטית את היסודות הנדרשים לקיומו של חוזה. בצורה פשטנית, על מנת לקבוע שנוצר חוזה מחייב אנחנו מחפשים את קיומה של הצעה, וקיבול של ההצעה מנגד (אפשר לומר במקום "תקשורת אל הזולת"); כמו כן, אנו דורשים מה שמכונה "מסוימות" (כלומר, קביעה מפורטת של כל ההתחייבויות החשובות בחוזה); וכן אנו מחפשים התחייבות לתמורה (הטובין, השירות או הכסף שעובר בין הצדדים) וכן מה שמכונה "גמרות דעת".

על מנת לקבוע כי התגבש חוזה מחייב, נדרוש את קיומם של כל אותם רכיבים. אולם מרבית המחלוקת המשפטיות "נופלות" בקטגוריה של גמרות דעת. מהי גמרות דעת? עדות וראיה מצד הצדדים לכך שהם אכן גמרו בדעתם להתקשר בחוזה בתנאים המפורטים בו. במצב דברים "רגיל", אינטואיטיבית נדמה כי מרבית האנשים בעולם תופסים את קיומה של גמרות דעת, רק ברגע שהחוזה נחתם, וחתימה על חוזה היא "הראיה" לקיומה של גמרות דעת.

עם זאת, ישנם מצבים בהם ניתן יהיה לאכוף חוזה גם כאשר החוזה לא נחתם. ניתן לחלק את אותם מצבים לשלוש קטגוריות עיקריות: כריתת חוזה ללא מסמך כתוב, זיכרון דברים מחייב, ומשא ומתן חוזי מחייב. נתייחס אל כל מצב, ונראה מתי אפשר לומר שניתן לאכוף חוזה גם ללא חתימה.

כריתת חוזה חוזה ללא מסמך כתוב.

חוק החוזים (סעיף 23) קובע שלצדדים יש חופש לעשות חוזה בכל דרך שיבחרו לנכון, מלבד מצבים בהם נדרש חוזה כתוב. כלומר לפי החוק, על פניו אין הבדל מהותי בין חוזה שעלה על הכתב, לבין חוזה שנעשה בעל פה, מלבד הקושי המובנה להוכיח את קיומו של חוזה בעל פה או את התנאים שבו (מלבד מצבים בהם יש דרישה לחוזה בכתב בחוק, כמו למשל עסקת מכר דירה. בהקשר הזה גם אם תסכמו את כל הפרטים בעל פה בעסקת מכר דירה, עד שלא העליתם את הדברים על הכתב, כאילו לא עשיתם דבר).

המצב של חוזה ללא מסמך כתוב מהווה כר פורה למחלוקת מעצם טבעו, ואין צורך להרחיב על כך (כאשר עיקר המחלוקת היא ראייתית, ונוגעת להסכמות שהיו או לא היו). מצבים בעייתיים יותר הם אותם מצבים בהם ישנו איזה חוזה כתוב "ברקע", אולם לאחר שנים, החוזה משתנה מטבע המציאות באמצעות התנהגות הצדדים. השאלה תמיד במקרים אלה, היא האם באמת הצדדים שינו את החוזה ביניהם בהסכמה או לאו.

דוגמה למצב של קונפליקט בין המסמך הכתוב לבין התנהגות הצדדים בפועל, הוא ע"א 4956/90 – פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ. הרקע לדברים הוא שחברת פזגז התקשרה בהסכם עם חברת גזית הדרום. בהסכם ביניהן, חברת פזגז חייבה את חברת גזית הדרום להקים מחסן לצורך אחסנת הגז. אולם לאחר חתימת ההסכם, חברת פזגז החליטה בעצמה להקים מחסן כזה, והוא שימש גם את חברת גזית הדרום. לאחר 16 שנה של התקשרות, חברת פזגז החליטה לסגור את המחסן שהקימה, וחייבה את חברת גזית הדרום להקים מחסן לפי ההסכם המקורי ביניהן. בית המשפט קבע כי התנהגות הצדדים בפועל, יכולה לשנות את החוזה המקורי עליו הוסכם מלכתחילה.

בירורים מוקדמים וזיכרון דברים.

העניין עם זיכרון דברים, הוא שישנם מצבים בהם הצדדים אינם מודעים לכך שהם יצרו התחייבות חוזית, ומניחים שהם יהיו חייבים בחוזה רק בשלב מאוחר יותר. עם זאת, אינספור פסיקה של בתי המשפט בישראל, דנה במצבים בהם צדדים "מצאו עצמם" בתוך חוזה, גם כאשר לא התכוונו לכך.

פסק הדין הידוע ביותר בהקשר הזה, הוא ע"א 158/77 רבינאי נגד מן שקד. באותו מקרה, גברת בשם רבינאי ערכה זכרון דברים עם חברת "מן השקד" לגבי מכירת מגרש. שולמו דמי קדימה ונקבע מועד לחתימת חוזה בין הצדדים. עם זאת, החוזה לא נחתם משום שרבינאי התחרטה. רבינאי טוענת כי לא הבינה שהיא כורתת חוזה בעת עריכת זכרון דברים, אלא הניחה שהחוזה ייכרת רק בנוכחות עורך דין ובצורה מסודרת. באותו מקרה, נקבע בבית המשפט העליון שזיכרון הדברים כן מחייב, וזאת למרות שקבעו כי ייחתם חוזה מסודר לאחר מכן. נקבע כי אם מסמך (למרות שמוגדר זיכרון דברים), כולל את כל הפרטים המהותיים, ניתן לראות בו חוזה מחייב.

מקרה קיצוני יותר הוא עא 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' אליהו גת. בין הצדדים נוסח זיכרון דברים, שאפילו לא נחתם. הצדדים קבעו לחתום בהמשך השבוע, אולם המוכרים התחרטו ומכרו למישהו אחר. בית המשפט הטיל על המוכרים תשלומי פיצויים כנגד הנפגעים מהפרת ההתחייבות, באומרו "אך אין כל קדושה בחתימה".

דוגמה למה שמכונה "הצעת גישוש" שהפכה מחייבת, הינו פסק דין ע"א 440/75 זנדברג נגד דנציגר. מדובר בשתי חברות שהחזיקו נכס במשותף, והשתיים שכרו שמאי שיעריך את הנכס. על בסיס הערכת השמאי, הגישה אחת החברות הצעה למכירת המניות שלה בנכס בכתב, והחברה השנייה קיבלה את ההצעה. המוכרים טענו כי הצעתם הייתה הצעת גישוש, והם לא התכוונו למכור. עם זאת, בית המשפט קבע כי הייתה להם גמרות דעת בנוגע למכירה, וטעות בכדאיות העסקה היא משהו שבית המשפט לא מתחשב בו.

משא ומתן חוזי מחייב.

המצבים האחרים אליהם התייחסנו במאמר זה, נוגעים לאי בהירות של רגע כריתת החוזה. כלומר, מישהו מהצדדים לא "אותת" חזק מספיק, שהחוזה יהפוך מחייב רק מרגע החתימה עליו. עם זאת, ישנם מצבים בהם אין מחלוקת על כך שהחוזה יהפוך למחייב רק מרגע החתימה, ובכל זאת, בית המשפט עשוי לכפות אכיפה שלו. מדובר במצבים בהם הצדדים אמנם לא כרתו חוזה, אולם המשא ומתן לקראת כריתת החוזה היה כל כך מתקדם, עד שקמה עילה לפיצויים למרות שלא נכרת חוזה. ניתן לראות בפסיקה למשל את ע"א 2071/99 – פנטי אלישע נ' יצהרי שריה. באותו מקרה, המו"מ בין הצדדים היה כה מתקדם, שעצם הפרישה ממנו מהווה חוסר תום לב.

ניסחה זאת הפרופסור למשפטים המתמחה בדיני חוזים, גבריאלה שלו: "צד הנכנס למשא ומתן חושף את עצמו לסיכון כי העסקה המתוכננת לא תצא אל הפועל. לעולם אין בעצם קיום המשא ומתן ערובה לעריכת החוזה. מכאן שבאופן עקרוני עומדת לצדדים למשא ומתן הזכות לפרוש ממנו. המגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום הלב: כמו כל התנהגות במהלך משא ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על ידי עקרון תום הלב. פרישה בתום לב היא פרישה המודרכת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו".

דרישת תום הלב נבחנית בהתאם לנסיבות, כאשר הדין נגזר מן העובדות" (ראו רע"א 1833/15 תעשיות מזון תנובה נ' מאנה).

אלי שמעוני, משרד עורכי דין בהרצליה ובתל אביב, עוסק בתחום האזרחי/מסחרי ובייצוג תובעים ונתבעים. פנו אלינו בכל שאלה ונשמח לסייע.
במייל: [email protected], טלפון: 09-8669556, 03-5507155.
האמור לעיל הינו בגדר מידע כללי בלבד ואינו בא להחליף ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית הדרושה, בדרך כלל, טרם נקיטת הליכים משפטיים